הרהורים ותורה

בפרשת האזינו מתארת התורה תהליך קשה ותרופה בצדו - יז וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת; וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. יח וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה: כִּי פָנָה, אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים. יט וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כ כִּי-אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי. כא וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ: כִּי יָדַעְתִּי אֶת-יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶ...

אנחנו רגילים לחשוב שמחלוקת או בעיות חברתיות הם סיבה לחורבן רוחני, אןלם בפרשה אנו רואים סדר הפוך לפיו אחדות ישראל היא תוצאה של הברית האלוקית המושפעת ממנה. כך למשל מנמק הקב"ה את הברית במילים - לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: (דברים כט יא-יב). ממילים אלו משתמע שכל הברית נועדה לשם יציקת תוכן והקמת העם היהודי. בהמשך לכך, מי שאינו מקבל על עצמו את הברית הזו נענש תחילה בעונש רוחני אולם בסופו לוקה גם בעונש חברתי - וּמָחָה יְקֹוָק אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: וְהִבְדִּילוֹ יְקֹוָק לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה (דברים כט יט-כ). וכבר תמה על כך אור החיים בפירושו - "קשה אחר שמחה ה' את שמו מה מקום להבדלה". תירוצו של אור החיים לקושיה זו פותח בפנינו פתח להבנת העניין כולו. אור החי...

קושיה מפורסמת ישנה על הפסוק הראשון בפרשה. פסוק שמבקש להציג את קטבי העם הבאים לברית עם האל. בפסוק [דברים כט י] כתוב 'מחוטב עציך ועד שואב מימיך' וכל הדרשנים שואלים מה פשר הדברים, אין כאן "מ.. עד.." אלא שני אנשים הנמצאים במעמד זהה, נמוך ושפל. לעיתים התירוצים לקושיות לא נמצאים בספרים ובחומש, לפעמים פרשת השבוע כתובה על עמודי העיתונים ולא רק בחומשים. השבוע, רעשה התקשורת על שיחת המוסר של ח"כ זחאלקה. הוא, מדם ליבו, תקף חברת כנסת אחרת שלכאורה אמורה להיות שותפה לדרך ולרעיון. הזעם העצור שלו היה על דבר כל כך אנושי, כל כך מובן מאליו - היא לא אמרה לו שלום. הוא זיהה בכך עמדה נפשית, לא מקרית אלא ביטוי של הלך רוח שנמשך עוד מימות עבר. לא נחה דעתו עד שקרא לכך - 'גזענות של שתיקה'. גם אנחנו חוטאים בגזענות הזו. כשמדברים על בין אדם לחברו אנחנו נוטים לדמיין שני בני מחלוקת שבאים לבני תורה, סכסוכי שכנים מתמשכים או מחלוקות אידיאולוגיות עמוקות. אבל אנו עושים זאת כי אז זה פחות מחייב אותנו, דווקא הקל והמוכר הוא זה שיחייב אותנו. חוטב העצים לפעמים מתעלם משואב המים חברו, אפילו יותר...

כשמתבוננים בסדר התקיעות ניתן לראות בהם ביטויים שונים. נבקש בדברים הבאים למצוא ביטוי נוסף הנרמז בסוגים השונים של הקולות המושמעים בתקיעת השופר. השופר משמיע שלושה סוגים של קולות: תקיעה, שברים ותרועה. הקול הישר, נשבר לחלקים בינוניים ומשם ממשיך לקולות מרוסקים לחתיכות רבות. חלקים אלו נמשלים לחלקי האומה - הישרים, אלו שמעשיהם מעט שבורים ומעט שלמים ואלו שהרעו לגמרי את הליכותיהם. כך ביאר ר' ישראל אלנקאוה הי"ד בספרו 'מנורת המאור' [שקדם לספר 'מנורת המאור' הידוע יותר, שכתב בן דורו הצעיר ממנו ר' יצחק אבוהב] - תקיעה כנגד צדיקים גמורים , כמו אומרם ''והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול.. והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים'' - מי הם המשתחוים לה' בהר הקדש? הוי אומר אלו צדיקים גמורים.. תרועה כנגד הרשעים הגמורים , ליפרע מהם, כדאיתא ''אוי לי כי קול שופר שמעת נפשי תרועת מלחמה''. שברים כנגד בינוניים , אם עושים תשובה ומשברים ומכתתים את יצרם, הב"ה מקבל אותם ונכתבין ונחתמין לחיים. שנאמר ''קרוב ה' לנשברי לב'' וכתיב ...

בדברי רמ"א [תקפג א] הובא המנהג לאכול רימונים במסגרת המאכלים שאוכלים בראש השנה לסימנא טבא - 'ויש אוכלים רימונים ואומרים: 'נרבה זכיות כרימון'' . דברים אלו של רמ"א צריכים עיון גדול, שהרי ברכה זו שנרבה זכויות כרימון אינה איחול מיוחד שהרי כבר למדנו בדברי הגמרא [סנהדרין לז א ועוד] שמעלה זו היא נחלתם של כל עם ישראל - ''כפלח הרמון רקתך' - אפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרמון ' . מה אם כן ביאורה של התפילה לזכות למעלה שהיא מנת חלקם אפילו של הריקים שבישראל. בישוב שאלה זו רבו התירוצים והביאורים. נביא כמה מהם ולבסוף נבקש לעיין במקורם של דברים ולהציע הסבר נוסף בעניין. פרי חדש [תקפג] מציע לחלק בין משך הזמן שאליו מתייחסים הדברים - ' דהתם בכל חייו קאמר, ואילו הכא מתפלל בכל שנה ושנה שירבו זכיותיו כרמון , א"כ פשו להו טפי'. הגמרא דיברה על מי שכל חייו הצליח להתמלא כרימון אולם אנו מבקשים להגיע למעלה זו בתוך שנה אחת ולכן בקשתנו טובה יותר. אחרים ביקשו לחלק בין המימרות על פי איכותו של הרימון המדובר. ר' דוד נגאר [מחכמי תוניס] כתב שריקנים שבישראל מ...

פרשתנו פותחת בתיאור מעמד הביכורים והמעשרות, המתרחש פעם בשנה או בכמה שנים, לאחר ציפייה גדולה של חקלאי הממתין לפרי הראשון שיגדל בשדהו או לאסיף תבואתו הרבה. מעמד מיוחד המלווה בתחושה חד פעמית המלווה את האדם ביום המיוחד המתבלט מעל ימי העבודה המאובקים שקדמו לו. מיד לאחר התיאור אומרת התורה (דברים כו טז) - "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" . את תחילת הפסוק והמילה הראשונה שבו מבאר רש"י - 'בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאלו בו ביום נצטוית עליהם' . הפניה הישירה - היום! - מביאה את רש"י להסביר שמדובר למעשה בציפייה מהאדם להרגיש כאילו הדברים נאמרים לו באותו יום ממש. יתכן ובסמיכות בין השניים רוצה התורה לומר לאדם שהוא יכול [ואולי אפילו צריך] להרגיש את התחושות הנשגבות של הבאת התבואה אל המקדש בכל זמן ועת. אמירה תובענית המבקשת ליצור תחושה מתמדת של פניה יומיומית וקשר המחדש בכל בוקר וערב. למרות שהאדם לא שומע את הציווי האלוקי הוא מתבקש לחוש כאי...

בסיום מעמד הר גריזים והר עיבל מצווה התורה להקים אבנים ולכתוב עליהם את דברי התורה בנוסף לציווי להקמת מזבח לשם הקרבת קורבנות. כך מתוארים הדברים בפסוקים [דברים כז]: (ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד : (ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ... (ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד : (ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל: (ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: פסוקים אלו מעלים אפשרויות שונות אודות אופן קיום המצווה והקמת האבנים עם דברי התורה הכתובים עליהם. בפשטות, מטרת המצווה הייתה פרסום והודעה של דברי התורה לכלל על ידי כתיבתם במקום בולט ובאבנים גדולות. יתרה מזו, פרשנים רבים מפרשים את המילים ...

רב קהילה הוא כמו רופא משפחה. המקרים המגיעים אליו מגוונים, יכולים להיות צינון קל או תחילתה של מחלה קשה, לא מוגבלים בגיל או במצב אישי וגם משתנים לפי עונות השנה. החכמה של רב קהילה היא לדעת מתי להפנות לרופא מומחה אבל גם איך לפעול לחינוך כללי לשמירה על הבריאות. רופא משפחה נשמע כאחת הדרגות הנמוכות בעולם הרפואה, ללא הנועזות של רופא בחדר מיון או היוקרה של רופא מומחה בבית חולים נחשב. אבל כשהשתחררנו מחדר לידה לפני שבועיים אמרו לנו לבקר אצל רופא המשפחה לביקורת. כששאלתי למה זה נצרך אמרה לי הרופאה - ראש מחלקת יולדות ותיקה - "אצלנו זה טוב ויפה, אבל רק רופא בקהילה רואה את הילד בסביבה הטבעית שלו והוא יודע יותר טוב מאיתנו". בעידן של ארגוני רבנים, עצומות רבניות ורבני "סלב", כדאי לזכור את הרופא בקהילה שרק הוא רואה את האדם בסביבה הטבעית שלו...

את פרשת מקרא ביכורים שאומר מביא הביכורים מול הכהן, דרשו רבותינו על עניינים הנוגעים לעבודת ה'. אחד הבולטים שבהם הוא אור החיים הקדוש המבאר את כל האירועים ההיסטוריים כתהליכים בחיי האדם. כך הוא פירש את הפסוק [דברים כו ז] - " וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ" כרמז שצריך האדם להתפלל לה' בכל יום שיצילהו מיצר הרע. האור החיים ממשיך לשאול ולתרץ - 'הגם שה' הוא שברא יצר הרע לבחון האדם בעבודת בוראו?! אף על פי כן כשצועקים אליו שומע קולם'. אמת היא, שמטרתו העיקרית של האדם היא להילחם ביצרו בכוחותיו שלו אולם אם יצעק אליו האדם - הקב"ה יסייע לו במלחמתו. עזרתו של הקב"ה במלחמת היצר באה לידי ביטוי בכלים שונים ביניהם התורה שהיא התבלין המסייע בעידון היצר והכנעתו וגם מצוות המזכירות לו את בוראו כגון התפילין, הציצית והמזוזה. התזכורות החיצוניות הללו יחד עם כוחה הפנימי של התורה משמשים כלי מלחמה ותורות לחימה של האדם העומד מול יצרו הרע המבקש להמיתו. ובאמת תפילה לניצחון היצר מצויה בדברי התלמוד בכמה וכמה מקומות, כך מצאנו שגדולי האמ...