הרהורים ותורה

המדרש מתאר את הרגע שבו אברהם מגלה את האל היחיד בתיאור מופלא - 'משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר: 'תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?!'. הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: 'אני הוא בעל הבירה'. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: 'תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?!'. הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: 'אני הוא בעל העולם!'.' (בראשית רבה לט א). לפי אחד הפירושים, אברהם רואה עיר שלמה עולה בלהבות. התמיהה על העיר השרופה מבלי שמישהו מכבה את הלהבות מעלה את האפשרות שהעיר הזו מופקרת ללא מנהיג ומשגיח. אבל אז, מיד זוכה אברהם לגילוי של ראש העיר המודיע כי יש בעלים לבירה. לא רק שיש לעיר מנהיג, אלא שהיא בבעלות מלאה של 'מי שאמר והיה העולם'. אולם, גם אז - התשובה לא ברורה, *אם יש בעלים לבירה - אדרבה! שיעשה משהו בנוגע לאש השורפת אותה!*. אברהם אבינו רואה מציאות של רוע, חורבן וקטסרופה והוא לא מבין 'איפה אלוהים היה בבירה?', כיצד האש מכלה את המציאות מבלי התערבות אלוהית. אז הוא שואל שמא 'עזב אלוהים את הארץ?'. והוא מיד נענה - 'יש בעלים לבירה'...

רבים נוטים לתאר את הניסיון הראשון של אברהם אבינו כעזיבת מקום המולדת המוכר והנוח אל ארץ בלתי נודעת. אבל כשמעיינים בדברי המדרש, רואים שחייו של אברהם במקום הולדתו - אור כשדים - היו איומים. המדרש מתאר את אברהם כאיש בודד מילדותו, בן שלוש המכיר באלוהים אחד למול סביבה רחבה של עובדי אלילים. אברהם שונה מכל אנשי מולדתו, הוא שנוא עליהם בשנאה המגיעה עד לרדיפתו והשלכתו לאש. אם כן, הציווי ללכת מארץ המולדת ומבית המשפחה הוא כמעט תוצאה טבעית לאווירה שבה אברהם חי. יתרה מזו, קריאת הפסוקים מגלה כידוע, שאברהם ומשפחתו כבר עזבו את אור כשדים והתרחק ממנה אל ארץ חרן. מהו אם כן הקושי הגנוז בניסיון שבו אברהם מתבקש לעמוד, כבר בתחילת דרכו. נבקש לשאול גם על לשון הפסוקים אודות העתיד שאלוהים מבטיח לאברהם - "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב ב-ג) . ההבנה הפשוטה היא שאברהם מתברך בברכות רבות, כדברי עידוד לקראת ההגעה לארץ. אולם, אם ציווי זה נועד לבחון את אברה...

לאחר תיאור הבריאה, חטא האדם וחטאו של קין, התורה (בראשית ה א) שבה ומתארת את כל השתלשלות הדורות - 'זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ' . מהפסוק הזה לומדים בעלי המדרש ובעקבותיהם רבותינו הראשונים הלכה מיוחדת בדיני גט. כך למשל הביא סמ"ג (עשה נ) - 'זה ספר תולדות אדם' - מלמד שאפילו סרגול הספר למד אדם הראשון. פירוש סרגול - שרטוט, וגט קרוי ספר ומניין ז״ה י״ב' . כלומר, הקב"ה לימד את האדם דברים רבים לשם התנהלותו בעולם וביניהם גם את אומנות השרטוט. מעתה, כשיכתוב האדם דברים על מגילות קלף הוא יחרוט שורות ישרות ומשורטטות, ביניהן יכתוב את האותיות בדיו וקולמוס. הפוסקים לא עוצרים בלימוד זה וממקדים את החובה לשרטט את שורות הכתיבה דווקא בגט. בלימוד מופלא הם למדים ש'גט' בגימטרייה שווה שתים-עשרה השווה למילה 'זה' שבה התחיל הפסוק. אין ספק שהדרשה הזו, שיש לה השלכות הלכתיות רחבות, זוקקת ביאור. חכמים בוחרים ללמוד הלכה חשובה בדיני הגט, המשליכה על דיני סת"ם, דווקא מפסוק עלום ומסתורי בסיפור הבריאה. י...