הליכתו של מנהיג
הליכתו של משה באחרית ימיו מתוארת בתורה בלשון כללית, התורה לא מפרטת את נקודת המוצא של ההליכה הזו ואת היעד שלה. דבר זה עורר את המפרשים כולם, ראשונים ואחרונים לבאר את פירושה של הליכה זו. אולם, אם נבקש לבחון את ההליכה הזו לאור הליכות נוספות של משה, נוכל למצוא בה משמעות מיוחדת. בארבע מקומות אנו פוגשים את הליכתו של משה, ארבע הליכות המשלימות אחת את השניה ומתארות תהליך שלם של מנהיגות. ההליכה הראשונה של משה היא ליתרו חותנו לפני קבלת המנהיגות להוציא את ישראל ממצרים. אחר מעמד הסנה מתאר הכתוב (שמות ד יח) - 'וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם' . במדרש (תנחומא שמות יח) מלמדים רבותינו שאין כאן פרידת נימוסין בעלמא אלא התמודדות עם מחסום קריטי. משה נשבע ליתרו שלא יצא מארצו ללא רשותו ולכן הליכתו כעת היא למעשה קבלת רשות להתרת הנדר שרק היא תאפשר את קבלת המנהיגות. כהליכתו הראשונה, גם הליכתו האחרונה של משה מבקשת להתיר נדר ולשחרר אותו ממחוי...