הרהורים ותורה

"תהילה לדוד" - פתיחה ספר תהלים יוצא דופן מכל ספרי התנ"ך. הוא ספר אישי, כתוב בלשון 'מדבר' ומתאר אירועים פרטיים וחוויות אישיות. מצד שני, הוא הספר הפומבי מבין כולם. פסוקיו נכנסו לתפילה ולשירה, כבר בזמן בית המקדש. מזמוריו נאמרו על ידי רבים כל כך - בהליכה לתאי הגזים, בהמתנה בחדרי ניתוח ובלחימה בשדה הקרב. מי שגרם לכך הוא דוד המלך בעצמו. הוא לא רק התפלל אלא גם התפלל על התפילות. דוד המלך ביקש שכל מזמור אישי שלו יהיה מקור משען וסיוע לכל אדם שירגיש בצרה או בשמחה. דוד המלך הוא ליבם של ישראל, הוא ביטל את עצמו ונכלל בכנסת ישראל לדורי דורות. האיש דוד הפך את עצמו לתפילה "ואני תפילה" לדורי דורות ולכן הוא חי וקיים! על תפילתו זו נשמע בשירו של ישראל ורדיגר למילים: "דוד המלך עליו השלום היה מתפלל על כל העניינים שצריכים ישראל עד ביאת משיחנו. על החולים שיתרפאו, על הבריאים שלא יחלו, ועל פרנסתם שיתברכו ולבטל מהם כל גזירות קשות". https://youtu.be/_4giu5viPmw == התחלה מוזרה (מזמור סט) המלכת דוד נראית במקרא כאירוע קסום, הבן הקטן עולה ל...

הגמרא מלמדת שבלעם מת בגיל 33, פחות מחצי משנות חיינו כבני אדם שהרי "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה". את המקור לכך מצאו האמוראים בחיבור מסתורי שהיה ספרו של בלעם. גורלו של בלעם היה למעשה עונשם הצפוי של הרשעים: "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם". נבקש לבאר מעט את מהותו של העונש הנורא הזה. האדם מורכב משני חלקים - גוף ורוח, חיצוניות פיזית עם פנימיות מהותית. את החלוקה המהותית הזו ניתן לייחס לחלוקה כמותית של שנות חייו. בחצי הראשון של חייו הוא מרוכז בטיפוח הגוף ואילו בחצי השני, בתקופת הבגרות, הוא פנוי אל ההתעלות ברוח. בלעם היה אדם חומרי, כל עיסוקו היה בחמדת הממון, בהגשמת תאוות בשר ובראיה שטחית. זאת הסיבה שהוא מבקש בית מלא זהב, מציע להזנות את בנות עמו ומסתכל בעין רעה על כלל ישראל. גם המעלות הרוחניות שלו - אינן אלא ביטוי לשחיתות החומרית המקוללת ולכן ברכותיו נכפו עליו מבחוץ. איש כזה ראוי שיחיה רק מחצית מחייו, משעה שהשלים את כל חלקו הרוחני אין לו ייעוד ותכלית בעולמנו. בכך, הוא מצטרף לדואג האדומי שתורתו הרוחנית היה מן השפה ולחוץ אבל ליבו ריק...

כשהעם סובל מהנחשים, משה מציב עבורו נחש נחושת במקום גבוה. העם מביט בנחש התבוננות פנימית ומבין שמקור הסבל הוא בגלל לשונם הרעה. אבל נראה שהנחש מופיע במקום נוסף בפרשה. כשמשה הולך אל הסלע הוא מחזיק מטה בידו. המטה שהפך לנחש כשמשה אמר לשון הרע על ישראל במעמד הסנה.  גם עתה, כשמשה פונה לישראל בלשון מוכיחה - המטה ממחיש לו שעליו להתבונן בפנימיות הדברים ולדבר אליהם במקום להכותם מבחוץ. פעמיים בפרשה נגמרה נביעתם הפנימית של המים, פעמיים בפרשה הופיע נחש ומוט גבוה, פעמיים בפרשה למדו משה וישראל לסגל התבוננות מעמיקה ולא שטחית. התבוננות שבמקום ארס שורף היתה מוציאה מים חיים..