ביאה אל המדבר
בסיפור הרקע של מעמד הר סיני התורה (שמות יט, א-ב) מתארת: 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר:' . התורה מתארת את ביאתם של ישראל למדבר סיני אולם לא ברור מה משמעותו של התיאור הזה. אנו יודעים מה התרחש בהר סיני אבל איננו יודעים מהי מטרת הביאה המוקדמת אל המדבר ומה נעשה בפועל באותה שעה. המהר"ל (גור אריה, שם) מבאר שהאזכור הזה בא להדגיש את חשיבותה של הביאה, שנעשתה באופן מכוון ומיועד לתכלית הזו. 'שלא תאמר התורה בא להם דרך מקרה שנסעו ממקום פלוני ובאו למקום פלוני ונתן להם התורה, כמו מי שהולך ממקום למקום ובבואו למקום פלוני אירע לו דבר' . ההגעה למדבר סיני הייתה מיועדת למעמד הנכבד של קבלת התורה ולא התרחשה אגב אורחא. לא זו בלבד שההגעה להר סיני לא הייתה כחלק ממסע ודרך מקרה, רגע ההגעה ומעמד הביאה היה חשוב בפני עצמו. עוד לפני שהתורה מספרת שישראל חנו במדבר, היא מציינת 'וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינ...