הרהורים ותורה

בסיפור הרקע של מעמד הר סיני התורה (שמות יט, א-ב) מתארת: 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר:' . התורה מתארת את ביאתם של ישראל למדבר סיני אולם לא ברור מה משמעותו של התיאור הזה. אנו יודעים מה התרחש בהר סיני אבל איננו יודעים מהי מטרת הביאה המוקדמת אל המדבר ומה נעשה בפועל באותה שעה. המהר"ל (גור אריה, שם) מבאר שהאזכור הזה בא להדגיש את חשיבותה של הביאה, שנעשתה באופן מכוון ומיועד לתכלית הזו. 'שלא תאמר התורה בא להם דרך מקרה שנסעו ממקום פלוני ובאו למקום פלוני ונתן להם התורה, כמו מי שהולך ממקום למקום ובבואו למקום פלוני אירע לו דבר' . ההגעה למדבר סיני הייתה מיועדת למעמד הנכבד של קבלת התורה ולא התרחשה אגב אורחא. לא זו בלבד שההגעה להר סיני לא הייתה כחלק ממסע ודרך מקרה, רגע ההגעה ומעמד הביאה היה חשוב בפני עצמו. עוד לפני שהתורה מספרת שישראל חנו במדבר, היא מציינת 'וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינ...

תובנה לפרשת וישלח יעקב נאבק במלאך כשהוא נמצא לבד - ויותר יעקב לבדו. לדברי המדרש, יעקב נשאר בלי כל המשפחה הענפה מפני "שחזר על פכין קטנים". הוא שכח כדים קטנים בצדו השני של הנהר וחזר עבורם. רבנו בחיי מבאר מדוע יעקב עשה כך, "כדי שלא יסתכנו הבנים הקטנים בדרך אם לא ישתו, ולכך שם עצמו בסכנה". יעקב עזב את המשפחה, כדי לדאוג בעבורה למים. לא פלא איפוא שהמאבק עם שרו של עשו מסתכם בפגיעה בירך של יעקב. המלאך מבקש לפגוע במקום הלידה של יעקב, לקלקל את החינוך הטהור של הדור הבא. מאבק דומה ניהל יעקב עם בנו של עשו - מי שמבטא את החינוך הקלוקל שמוליד ילד שמסוגל לקחת מדודו את כל רכושו. הכדים הקטנים הללו מזכירים לדרשנים במהלך הדורות את הכד הקטן של חנוכה. גם אם לא מדובר באותו כד ממש, הרי שיש לנו כאן מוטיב בולט - המאבק על החינוך והקודש.