הרהורים ותורה

איננו מוצאים תיאורים ארוכים בתורה אודות מאורעותיו של יוסף הצדיק בכלא, שנים עשר שנים בהם 'עִנּ֣וּ בַכֶּ֣בֶל רגליו רַגְל֑וֹ בַּ֝רְזֶ֗ל בָּ֣אָה נַפְשֽׁוֹ' [תהלים קה יח] מתוארות בתורה בפסוקים קצרים. מסקרנת במיוחד השנה שבה שהה יוסף יחד עם שר המשקים ושר האופים. המפגש בין שועי עולם שירדו ממדרגתם לעבד העברי הוא אחד מהמפגשים המנוגדים והקיצוניים ביותר שזימנה ההשגחה העליונה.   בדבריו של בעל 'משך חכמה' אנו מוצאים הסבר מקורי ומרתק למתרחש באותם ימים. ר' מאיר שמחה מבאר בפירושו [משך חכמה בראשית מא ג] ש'ההנהגה העליונה אשר סבבה בהשגחה אשר יהיה אצל שר הטבחים', עשתה זאת על מנת שיוסף ' ילמד דרכי המלכות למען יוכל להיות שר ושליט במדינה כזו אשר היתה מושלת בכיפה וברום מעלת החכמה והשכלה' . למעשה יוסף 'ישב עם סריסים אשר למלך, המשקה והאופה, והיה משרת לפניהם וקיבל מהם נימוסי וטכסיסי מלכות מצרים והנהגתה' .   נמצא אם כן, ששרי פרעה לא שימשו רק אמצעי לגאולת יוסף מהכלא ולהעלותו לכס המלוכה באירוע יוצא דופן. הם היו המכשירים והמכינים של יוסף להתכונן לתפקיד החשוב של ...

הגמרא [תענית ה ב - ו א] מספרת: רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא, אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק: לימא מר מילתא! אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אין מסיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה. בתר דסעוד אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. - אמר ליה: וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא [וכי לשווא ספדו הספדנים וחנטו החונטים וקברו הקברנים]? - אמר ליה: מקרא אני דורש, שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים. מעשה זה המורכב משיחה מתעמת בין שני האמוראים משקף את אחת הדילמות הכי משמעותיות בעולם היהודי והיא היחס אל החומר. רב נחמן רואה בחומר, באכילה ובסעודה, נקודת שפל ומדרגה פחותה. בשל כך, הוא מבקש לשמוע תורה במהלך הסעודה. אחרת, האכילה עצמה אינה תוספת של חיים אלא זבחי מתים כמאמר המשנה [אבות ג ג] - 'רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר 'כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום'. אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו...

במפגש כל כך טעון, כל מילה ומעשה הם מלאי משמעות, לכן חשוב מאוד להתבונן במפגש של יעקב ועשו ולדקדק במילים בהם התורה בוחרת לתאר את הפגישה הזו. ההתבוננות הזו מראה בקלות כי המילה 'פנים' חוזרת כמה וכמה פעמים. יש והיא מדברת על פניו של עשו, יש והיא מדברת על פניו של יעקב ויש והיא מדברת על פניו של האיש-המלאך. יעקב מבקש לכפר את פניו של עשו לפני שהוא רואה אותם ולבסוף, משווה אותם לא פחות מראיית פני האלוקים. אולם התהליך הזה משפיע לא פחות על פניו של יעקב עצמו, עוד לפני שעשו ישא את פניו הוא זוכה לגילוי פני האלוקים בעצמו עד כי שמו של המקום ממנו הוא בא הוא: 'פניאל'. אם נתבונן לרגע נגלה, שלא זו בלבד שיעקב הולך לפגוש את עשו אחרי עשרות שנים אלא שהוא הולך לפגוש אותו אולי לראשונה. מאז שיצאו שניהם מבן אימם, לא התראו האחים באמת פנים אל פנים . ברגע הלידה פניו של עשו היו קדימה כשיעקב רק אוחז בו מאחור, במהלך שנות הילדות הוא היה ספון באוהל כשאחיו בשדה, במפגש הבודד של שניהם פיו של עשו היה מלא בנזיד, ברגע הגורלי השניים חלפו זה על פניו של זה ב'דלתות מסתובבות'. עשו לא מדבר עם יעקב, הוא ז...

ליצחק אבינו התגלה הקב"ה רק פעמיים ושתיהן מתוארות באופן מיוחד המצביע על תהליך נפלא באישיותו. ההתגלות הראשונה של האלוקים ליצחק נסובה סביב אברהם אביו. התורה מקפידה להגיד שהיא באה בעקבות רעב שהיה 'מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם' [בראשית כו א] ובגללו 'היה בדעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב' [רש"י בראשית כו ב]. הברכות הרבות של ההתגלות מנומקות בסיבה מיוחדת - 'עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי' [בראשית כו ה]. התלות של יצחק באביו והדמיון המצטייר לאברהם זועקים מכל מילה המופיעה בפסוקים אלו. אולם לאמיתם של דברים, למרות שמנוסח הפסוקים יצחק מצטייר כמי שנסמך על אביו, הרי שתכליתה של ההתגלות באה לומר את ההפך הגמור מכך. האל מגלה ליצחק, שאין הוא צריך להמשיך את מעשי אביו. הרצון להיות דומה לאברהם הוא רצונו של יצחק עצמו אבל רצון האלוקים הוא שונה לחלוטין והוא מבקש להבדיל את יצחק מדמותו של אביו. ואכן יצחק פועל באופן דומה אך גם שונה מאביו - הוא לא יורד למצרים אבל בכל זאת...

על מפעל חייו של אברהם אבינו נאמר במדרש [בראשית רבה לט] - ''אחות לנו קטנה' זה אברהם שאיחה את כל באי העולם, בר קפרא אמר כזה שהוא מאחה את הקרע' . ואכן אברהם אבינו מנסה לתפור את העולם הקרוע שאליו הוא נשלח, קרוע בין שמים וארץ, קרוע בין חומר לרוח, קרוע בין אלוקים לברואיו. כפי שביאר הנצי"ב [העמק דבר בראשית יד כג] - 'עיקר שכינה היתה בתחתונים כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה עד שבא אברם אבינו והחל להורידה.. נמצא תכלית שלימות הבריאה היתה שיהיו מחוברים שמים וארץ בהשגחה ע"פ המעשים אלא שנקרע ע"פ החטא ובא אברם אבינו ותפר את הקרע וממילא איחה בזה את כל העולם' . אבל האמצעים לתפירת הקרע, לתיקון הבגד, צריכים גם הם להיות על פי רצון ה' וגדרי ההלכה. חיבור בין שני דברים הוא מטבעו מאולץ ורופף, לכן יש לדאוג שנקודת החיבור לא תהיה "החוליה החלשה" במעבר מעולם לעולם. 'שעניין זה צריך שמירה יתירה מפני כחות החיצונים הלהוטין להתחבר ולהתהנות משפע קדושה ואפילו במקום שנתרוקן מהקדושה.. ואז יחשב ח"ו כמכניס טומאה למקדש ולא עוד אלא שכל ההתחברות וההתאחדות מתקלקלת...

מגדל בבל היה מאז ומתמיד מקור לפרשנויות רבות ומגוונות, בפרט בשל תגובת הקב"ה שבאופן ייחודי חושש לכאורה מהשלכותיו של המגדל ההולך ונבנה. ביניהם בולט פירושו של המלבי"ם הנוגע לחיי החברה המודרנית וללבטיה הרבים וכך הוא מתאר [בראשית יא א-ב] את הלך הרוח שהוביל לבנית המגדל: ' עד העת ההיא חיו חיי המשפחה בהשקט ובטח, ולא רבו הצרכים והקנינים כל כך, ועניניהם היו מועטים ושווים... אז עלה בלב הדור החדש לעזוב דרך הקודם וחיי המשפחה ,..., רצו להתישב ולכונן ממלכה גדולה ולחיות חיי המדינים ומלך בראשם מושל ממשל רב '. המלבי"ם [בראשית ד כג] מחדש שאין זו הפעם הראשונה שבה האנושות חפצה בריבוי הקניינים והרצון לחיות חיים מדיניים על חשבון ערכי האחדות ונימוסי ההנהגה החברתית. כבר בימי קין ובניו תופעה זו התפרצה בקרב האנושות וכבר אז הזהירה התורה מהשלכותיה: ' שהגם שקין יסד עיר וקבוץ מדיני ותקן נמוסים להנהגת החברה , בכל זאת אם לא התבונה תתן קולה ואם לא יהיו האנשים בעלי יושר ואוהבי צדק בטבעם לא יועילו הנמוסים .. '. חיי המשפחה לא מסתכמים רק בתא המשפחתי אלא ברגשות האחווה ואהבת הזולת שמ...

התחושה בכניסתו של שמיני עצרת היא לפעמים תחושה של אדם שמיצה את כל השאיפות. אחרי ההתעלות הרוחנית בראש השנה וביום הכיפורים והשמחה הגדולה של סוכות דומה שכבר אין כבר למה לצפות. אבל אולי נוכל למצוא זריקת עידוד בדבריו האחרונים של פירוש המשך חכמה על התורה. המשך חכמה מתאר בתחילת הדברים את הקדושה שהייתה בזמן שמחת בית השואבה, שנקראה כך משום שמשם היו שואבים רוח הקודש. רוח הקודש הזו הייתה שורה על כל מי שנמצא בשמחה, גם אם אינו ראוי לה או מוכן לקבלה. כך היה המקרה ביונה הביא, שלא היה מוכן לנבואה אבל זכה לה בגלל היותו בשמחת בית השואבה. תיאורים אלו מדהימים במשמעותם  ומלמדים על עוצמה רוחנית שמצליחה לחולל מהפך באדם בצורה משמעותית. אבל דווקא בגלל זה חשוב לזכור שרוח הקודש ששרתה פתאום על יונה הבהילה אותו, הוא חש בעוצמה רוחנית ובנבואה מחייבת ולכן ברח מהאחריות הגדולה. הבריחה אל חוץ לארץ הייתה ניסיון נואש לאבד את היכולת להתנבא ורצון לחזור לשגרה כאחד האדם. הקדושה הייתה טובה לשעה החגיגית ולמקום המקדש ש'מתחילת הבריאה היה המקום מוכן לרוח הקודש ולגילוי שכינה'. ברגע שיונה חוזר אל המציאות עם רוח הק...