היוצאים ראשונה לגלות

גלות ישראל על ידי סנחריב מתוארת במדרש (במדבר רבה מסעי כג יד) כגלות המתרחשת בשלבים, עקירתם של ישראל מארצם לא נעשתה במהלך אחד אלא בהדרגה. 'אתה מוצא סנחריב הגלה אותן ג' גליות: גלות ראשונה הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, והשניה שבט זבולן ושבט נפתלי.., הג' הגלה לשאר שבטים'. תיאור דומה אנו מוצאים גם בפסוק (דברי הימים א ה כו) המתאר את השבטים הללו - 'וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה'.

העובדה ששניים וחצי השבטים גולים ראשונים יכולה להיות מוסברת על ידי הסבר גיאוגרפי פשטני. טבעי הוא שסנחריב ילחם ויגלה בהתחלה את השבטים שחיים מחוץ לארץ ישראל וקרובים גיאוגרפיים יותר לאשור ובבל. אבל רבותינו במדרש (במדבר רבה כב ז) תולים את הדברים בעניין פנימי יותר. היציאה לגלות ראשונים היא עונש על כך ששבטים אלו זלזלו בקדושתה של ארץ ישראל והמירו אותה בשטחי מרעה. 'וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן, שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל לפיכך גלו תחלה מכל השבטים.. ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קנינם..'.

השל"ה הקדוש (תענית, תורה אור קי) מתאר באופן ציורי את טענתם של השבטים על העונש שנגזר עליהם. 'בני גד ובני ראובן בהופיע עליהם רוח הקודש, כי הם יגלו בראשונה.., אמרו: למה זה ועל מה זה, מה חטאנו, הלא אנחנו נעבור חלוצים לעשות יותר מחיובנו, לילך בראש הצבא.. וגם פה קדושה אתנו,.. זהו משה רבינו ע"ה'. השבטים טוענים לזכותם כי הם פעלו להילחם חלוצים בכיבוש הארץ וזכו גם לקדושתו של משה הקבור בנחלתם. אבל הגלות אינה רק עונש ונקמה, במצבם של בני גד וראובן היא מציאות כמעט בלתי נמנעת. ארץ ישראל התקדשה בברית האבות ובכיבוש הבנים אבל בנחלת עבר הירדן התיישב רק חלק מהעם. 'כי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד', אבל נחלת בני גד ובני ראובן קדושתם היתה מעט. ובהסתלק, אז חסר.. לגמרי. וזה היה חטאם שלא [רצו] במקום קדושה'. על קדושה חלקית וארעית כזו, קשה לשמור ולכן היא אובדת כבר בתחילת הגלות.

ר' יהושע אבן שועיב בדרשותיו (פנחס) מבאר כי שלוש ההפטרות הנקראות בבין המצרים מכוונות כנגד שלוש הגלויות שבהן עסקנו: 'ונהגו כל ישראל להפטיר בשלשה שבתות קודם תשעה באב שלש הפטרות דפורענות.. ובמדרש ר' תנחומא כתב שהם רמז לשלש גליות..'. על פי הדברים הרי שתחילת שלוש ההפטרות מכוונת יפה גם לפרשת מטות המרמזת על סיבת הפורענות המתוארת בהן. אחרי שקוראים על אלו שראו בארץ ישראל מקום מרעה להצלחתם האישית וויתרו על קדושתה האלוהית בפרשת מטות, אפשר לשמוע את דברי ירמיהו (ירמיהו א טז) - 'עַל כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם'.

אבל האובדן הקל כל כך של נחלת השבטים יחזור גם הוא בשיבת ציון ובגאולת ישראל. כך ביאר רבי יצחק אברבנאל בספרו משמיע ישועה (מבשר טוב החמישי - נבואה ד), שבו ביאר את מאמרי התלמוד והמדרש על ימי הגאולה. אברבנאל מבאר את הפסוק (יחזקאל לד טז) - 'אֶת הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ, וְאֶת הַנִּדַּחַת אָשִׁיב, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת אֶחֱבֹשׁ, וְאֶת הַחוֹלָה אֲחַזֵּק..' על גלויות ישראל ויהודה שיצאו בזה אחר זה. לדבריו החלק הראשון מכוון כנגד גלות בני גד ובני ראובן - 'ואמר את האובדת אבקש, כנגד ראובן וגד וחצי שבט מנשה שגלו מעבר הירדן בראשונה, וכאלו נאבדו מתוך הקהל'. הנחלה שאבדה על ידי בני האדם תבוקש על ידי הקב"ה ויחזרו שוב השבטים למקומם המבוקש.