הרס הפנימיות
עם ישראל עומד מול המשוכה האחרונה -
בלעם: קללותיו ועצתו הרעה - שמפרידה בינו ובין הכניסה לארץ. כל מלחמה בוחנת את
היכולת של העם להתמודד מול מצוקה, מול קושי - פיזי ומנטלי.
בלעם בא לקלל, לא רק לקלל אלא 'לאור',
לומר עלינו לשון ארור; הוא נתבקש "לכה ארה לי את העם הזה". הוא בא לבחון
יכולת אחרת, מיוחדת יותר, משמעותית בהחלט.
לשון ארור והשורש א.ר.ה או א.ר.ר
סובבים סביב פעולה מיוחדת של אריה. אריה היא ניתוק התאנה מהעץ, הפסקת חייה. דבר זה
מופיע בשיר השירים (ה א) - 'אריתי מורי עם בשמי', תהלים (פ יג) - 'לָמָּה פָּרַצְתָּ
גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ' ומוזכר במשנה במספר פעמים בלשון 'כמלוא
אורה וסלו'. אולם לא סתם הפסקה של שפע יש כאן.
רש"ר הירש עמד בכמה מקומות על
ההשפעה של מי שקולל בארור. הארור הוא ערער, מעורער וערירי. הוא מבודד, ללא יציבות
פנימית ושיווי משקל מאזן שחסרונם גורם לו להיות כזה שאינו יכול להמשיך הלאה, לבניו
ומשפחתו. גם המקולל הופך לקל ונידף, הוא מחוסר משקל, נקודת כובד ובסיס להישען
עליו. אבל הארור חווה את הכול באופן עוצמתי יותר, פנימי יותר ומשפיע גם על
ההתנהלות הנפשית.
לעומתם, המבורך הוא ברוך, מוברך לקודמיו
ולבאים אחריו ומבריך את טובתו הלאה. המבורך מחובר למקורות השפע ומקשר ביניהם
לזקוקים לכך בחיבור של הברכה דוגמת איבר הברך.
בלעם לא מחפש רק להטיל קללה בישראל,
הוא רוצה לזהות את נקודות התורפה של עם ובהן להטיל פקפוק, לערער יציבות ולהפריד
משאר כוחות האומה והחברה. הוא נוגע בכל התחומים הקריטיים: בצנעת הפרט ובחשיבות
הקהילה, בתפילת השחר ובמאמץ היומיומי, בהתייחסות לשאר האומות ובשמירת החוסן
הלאומי. בכולם הוא מחפש את ליחו הפנימי של העם ושואף לייבש אותו ולהתיש את
כוחו.
אנו זקוקים, מוכרחים להלחם ברוע עינו
של בלעם. לראות טוב בכל נקודת חיבור שלנו, עם עצמנו, עם משפחתנו, עם עמנו
ועם הסובבים אותנו. למצוא בעצמנו, כמעט באופן פלאי, כוחות ותעצומות נפש, שילחלחו
את הגויה היבשה ויפיחו רוח בעצמות היבשות. לא בנהיה אחרי בנות מואב, בחיפוש
תענוגות חיצוניים ניוושע. רק בחיזוק העוצמות הפנימיות שלנו - בבית, בקהילה ובעבודה
האישית. רק כך נוכל להילחם בעצת בלעם הרעה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה