זמן לחלום

כשבוחנים את פתרונותיו של יוסף לחלומותיו של פרעה ושל שריו, ניתן למצוא מוטיב החוזר ונשנה בדרך שבה יוסף מפרש את הסמלים המופיעים בחלומות השונים. בכל החלומות יוסף מתייחס לזמן שבו האירועים יצאו אל הפועל. מספר הגפנים, הלחמים, הפרות והשיבולים כולם מתפרשים בפתרונו של יוסף כמשך הזמן - שלושה ימים או שבע שנים. 

הראיה הזו, המפרשת את החלום כאירוע עתידי ולא כדבר המתרחש כאן ועכשיו, לא הייתה נפוצה בקרב פותרי החלומות האחרים. כך למשל אנו מוצאים בפתרונות החרטומים לחלומות פרעה: 'שבע פרות הטובות - שבע בנות אתה מוליד, שבע פרות הרעות - שבע בנות אתה קובר'. וכן אמרו: 'שבע שבלים הטובות - שבע מלכיות אתה מכבש, שבע שבלים הרעות - שבע אפרכיות מורדות בך' [בראשית רבה פט ו]. למעשה, יוסף עצמו בתחילת דרכו תרגם את חלומותיו שלו כחלומות המתייחסים לאנשים משתחווים כאן ועכשיו. רק לאחר כמה שנים למד יוסף שחלומות לא מתממשים מיד, "המציאות אין לה כנפיים מהירים כאלה אשר לחיזיון" [הרב קוק, זרעונים]. מעניין לראות שתרגום המוטיבים של חלומות יוסף למישור הזמן היה מוביל לפתרונות מרתקים. למשל אם נסביר שאחד עשר כוכבים ועוד שמש וירח מרמזים למעשה על אחד עשר שנים ועוד שנתיים עיכוב עד למימוש החלום.

בכך, פיצח יוסף את המהות של החלומות כולם, שאינם רק תיאורי מציאות מוגזמים, אלא בעיקר היכולת לדלג על אחת ההגדרות הבסיסיות בעולם החומר - מחסום הזמן. העובדה שאין אדם יכול להיות בשני מקומות בו זמנית, לחזור בזמן או לדלג אל העתיד - היא אחד הביטויים המהותיים ביותר בעולמנו המוגבל. לעומת זאת, החלום מנפץ את המחסום הלוגי החשוב הזה ומעביר את האדם לעולם אחר. כל תפישת המציאות משתנה בזמן החלום 'כי בחלום שאז השכל נסתלק, ואין לו רק כח המדמה, אזי ברבע שעה יכולים לעבור כל השבעים שנה. כאשר נדמה בחלום, שעובר והולך כמה וכמה זמנים, בשעה מועטת מאד. ואח"כ כשנתעוררים מהשינה, אזי רואים, שכל אלו הזמנים והשבעים שנה שעברו בחלום, הוא זמן מועט מאד באמת. וזה מחמת, שאח"כ בהקיץ אז חוזר השכל אליו'. [ליקוטי תורה תניינא סא]

יוסף מבין שהפרשנות האמתית לחלום מוכרחת להתייחס לזמן שבו החלום יבוא אל מימושו. זמן המופיע בחלום בבת אחת - למשל כמספר שיבולים העומדות בבת אחת על שפת היאור - אבל יתגשם במציאות במשך זמן ממושך. אבל, יוסף מבין דבר נוסף ההופך אותו לבעל חכמה מיוחדת. יוסף מבין שבהסתכלות חלומית יש סיכון, שהרי בתפישה טוטאלית שאינה מבדילה בין תהליכים לתוצאות סופיות, לא קיימת אפשרות לתיקון. כשפרעה חולם שהשיבולים והפרות השמנות נבלעות על ידי מקבילותיהן הרזות - האמירה העיקרית היא ייאוש מוחלט.

יוסף מבין שכיון שמדובר באירועים המתרחשים במשך זמן ממושך, הרי שקיימת אפשרות ממשית לתיקון ולהתמודדות עם הרע. 'כי אצלו נתבטלין הימי רע בחינת שבע שני הרעב. ועל כן היה יודע פתרון האמת של החלום. וזה להחיות עם רב לקבוץ אוכל בשבע שני השבע. שהם בחינת ימי טוב. כדי שלא יוכלו להתגבר שני הרעב שהם ימי רע' [ליקוטי הלכות, חנוכה ג ז].

הפתרון של יוסף היא גם הוראה אלינו בימינו אנו - 'כי כשאדם זוכה לאיזה טוב לבחינת ימי טוב, הוא צריך להשתדל להרבות מאד במעשים טובים ובעסק התורה כל ממה שיוכל.. כי לכל אדם יש ימי טוב ימי רע. ובעת שמתגברים ח"ו הימי רע על האדם וקשה לעמוד נגדם הוא צריך להשתמש עם כח הימי טוב שהיה לו בתחילה. דהיינו מה שזכה לעשות טוב מקודם.. שזהו בחינת יוסף הצדיק שאסף וקבץ אוכל בשני השבע כדי להחיות עם רב בימי הרע' [שם].

אנשים שחולמים חלומות בעולם של מציאות מסובכת צריכים לדעת כי אסור להם להשתקע בעולם של פנטזיות עתידיות. עליהם לשאול את עצמם כיצד יכלכלו את עצמם בעולם שפועל בחוקי הזמן, עם קצב משלו והשתלשלות אירועים הכרחית. דווקא מי שרואה היום את המציאות של מחר, יכול להתנהל היום בצורה מחושבת על מנת להכין את עצמו לעתיד הקרב ובא.

הדלקת החנוכייה בחנוכה נעשית במשך שמונה ימים, מספר המבטא את העל טבעי, ומבטאת את הנס שלפיו כמות השמן אינה נכנעת לתכתיבי הזמן הגשמיים. אבל גם היא לא נעשית בבת אחת, כששמונת הנרות דולקים במקביל כל העת. בכל יום אנו מתאמצים להוסיף נר נוסף, בהתמודדות מחודשת עם הלילה שהגיע עד לשלמות המוחלטת שבה נהיה כחולמים לאור מנורת המקדש שכל נרותיה דולקים באור שבעת הימים.