חתימתם של חילוקי כפרה

 אחד מקטעי התלמוד המפורסמים ביותר בענייני התשובה והכפרה עוסק בחלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש - 'עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו.. עבר על לא תעשה.. תשובה תולה ויוה"כ מכפר.. עבר על כריתות ומיתות בית דין.. תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין.. אבל מי שיש חילול השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת..'.[1] נדמה, שנוכל למצוא בחילוקי הכפרה אלו את סדר יום הכיפורים - מתפילת 'כל נדרי' הזכה ועד לשעת נעילת שער. במהלך יום אחד, יום אדיר בימי שנה, עובר כל אחד מישראל את כל חילוקי הכפרה המכפרים על כל סוגי העוונות שחטא בהם.

כבר 'במעלי יומא דכיפורי' - ערב יום הכיפורים, אדם עסוק כולו בתשובה. הוא מבקש מחילה מחברו, מתוודה וידוי ומבקש מהאל לקבל את תשובתו.  'מצות הוידוי מן הדין, הוא כשיכנס יום הדין ויחשך ויתקדש היום, שהוא זמן התחלת הכפרה..'.[2] כבר באותה שעה הוא הופך לבעל תשובה, המבטא את רצונו הוא לשוב על עקבותיו ולשוב למקורו במילים - 'הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה וְתִרְצֶה אֶת תְשׁוּבָתִי'. תשובה זו מכפרת על כל המקרים בהם התבטל האדם מעשיית רצון ה'.

כיון שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית מתווספת לתשובתו של האדם גם כפרתו של יום הכיפורים - שכן אם  'עיצומו של יום מכפר'[3] הרי ש'עיצומו של יום, היינו אחר הנץ החמה'.[4] יום הכיפורים ומצוותיו החלו כבר מהלילה אבל כפרה נוספת מתחדשת ביום עצמו ומי שימות לפני עמוד השחר 'לא הוה יממא דלכפר ליה'.[5] משעה זו גם הלאווין מתכפרים להם בכפרתו של יום.

כפרה זו הולכת ומתעצמת משעה לשעה 'דבכל שעתא ושעתא מכפר'⁵ וכיון שבא הכהן להקריב את קרבן שעיר המשתלח הרי שכפרת עמו ישראל התלויה ביסורים גם היא באה אל תיקונה. השעיר המובל אל מותו לאחר גלות קשה מתקן את חיובי הכרתות ומיתות, 'דשעיר במקום יסורים עומד לכפר עם התשובה על החמורות'.[6]

כפרה על עשה ולא תעשה, על כרת ומיתה יש בידינו; אכן אם כנים דברינו עד עתה - הרי שבשעתו האחרונה של היום הקדוש נמצא מזור אפילו לחילול השם התלוי דרך כלל במיתה. שעת הנעילה היא שעת החיתום ובה משתנה כל סדר דינו של הקב"ה. בשעת הדין 'וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו'.. אלו מימיינים מטין לכף זכות, ואלו משמאילים מטין לכף חובה.. שהכל במשפט, שנושאין ונותנין בדין והקב"ה נושא ונותן עימהן'.[7] אבל 'שמשנגמר הדין, הקדוש ברוך הוא נכנס למקום שאין להם רשות ליכנס וחותם את הדין'.⁷ כיון שהקב"ה דן אותנו כעת כשהוא יחידי, הרי ששעה זו היא 'שעת הכושר שהשי"ת יסלח מרוב טובו אחרי גודל הבכי והחרטה, כי אם הוא ימחול על חלול כבודו מי יאמר אליו?'.[8]

כעת אנו עומדים מול האל היחידי בשעה שהוא חותם את שמו על גזר דיננו. 'חותמו של הקדוש ברוך הוא - אמת'[9] מתגלה בשעה זו החותמת את סופו של היום כולו - 'מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת'.[10] האלוקים רוצה בתשובתן של רשעים ואין הוא חפץ במיתתן, ולכן שמו הגדול - הנחתם ואינו נקרא - אינו יכול עוד להיות מחולל. והדברים מופלאים - יש בכוחה של שעת הנעילה לכפר על עוונות שרק המוות מכפר עליהם!.

דומה, שלזאת יזכה רק מי שיעיין גם בחתימתו שלו. עד כמה הייתה אמת בדברים שחתמנו עליהם השנה; האם זכרנו את שמנו בשעה שביקשנו להותיר חותם; באיזה שם בחר האדם לחתום - את זה 'שנתנו לו חטאיו' או זה 'שנתנה לו כמיהתו';[11] האם היינו כאותו איש 'שאובד הוא את הריכוז העצמי, יודע הוא שמות רבים, רק את שמו שכח, ולא ידע..';[12] כמה אומלל אדם שבחר להישאר בשם 'שקוראים לו אביו ואמו' או שזייף את עצמו לטובת 'מה שקוראין לו בני אדם' ואינו יודע שהשם ה'טוב מכולן הוא מה שקונה הוא לעצמו'.[13]

אחרי התשובה, עיצומי היום וייסורי הנפש אנו באים לבקש ששמו של הקב"ה לא יתחלל עוד אולם אנו מבקשים גם עלינו ועל חותמנו.

שנחתום את שמנו עם אנשים טובים ולדברים טובים, בשמנו האמיתי והמפורש, ביד שאינה מהססת - 'למען נחדל מעושק ידינו'![14].

---

[1] יומא פו א

[2] לבוש תרז א

[3] שבועות יג ב

[4] מדרש שכל טוב שמות יב יז

[5] בבלי כריתות ז א

[6] גבורת ארי ומאירי יומא פה

[7] תנחומא שמות ד יח

[8] משך חכמה וילך

[9] שבת נה ב

[10] קידושין לא א

[11] לכל איש יש שם, זלדה.

[12] אורות הקודש ג קלט

[13] תנחומא שמות לה א

[14] תפילת עמידה של נעילה