לא תוכל למרות שרצית

דברים כב א-ג

לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ

וְאִם-לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ, וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ, וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ

ְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל-אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ

לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם.

את הביטוי המיוחד לא תוכל להתעלם נבין בעמקות אם נבחן מקומות אחרים בהם התורה משתמשת בביטוי 'לא תוכל' כביטוי לאיסור או ללאו.

הביטוי הזה נמצא באיסור למנות מלך מקרב הגוים [דברים יז טו] ובאיסור לבכר את הבן מהאישה האהובה על הבן הבכור מהאישה השנואה [דברים כא טז]. נראה, שהמכנה המשותף בין האיסורים הוא הציווי האלוקי שלא ללכת אחרי ההעדפות האישיות הקיימות זה מכבר של הבן האהוב או המלך 'ככל הגוים אשר סביבותי'.

התורה מתייחסת בחומרה להשקפה הזו בפרט במקומות בהם ההעדפה האישית באה על רקע נוחות כמו באיסור לאכול את המעשר [דברים יב יז] או הפסח [דברים טז ה] בכל מקום.

מקומות נוספים שבהם מצוי ביטוי זה הוא בהרחקת העם מהר סיני [שמות יט כג] ובאזהרת משה שלא להסתכל בפני ה' אלא באחוריו [שמות לג כ], שם האמירה על אי היכולת נוקבת יותר. גם במקומות של רצון רוחני ושאיפה דתית, אם היא נובעת ממשיכה אישית ואינטרס למדרגה אישית הקיימים לפני האיסור - האיסור נוקב יותר ונאמר כאילו היכולת הפיזית נשללת מן האדם.

אין בתורתנו הקדושה מלחמה עזה יותר מאשר באמרה "אני עושה כי אני יכול", העובדה כי אדם יכול להשיג את מבוקשו האישי אינה נחשבת בעיני התורה לכלום. הדבר מודגש יותר במקומות שהציווי הדתי בא על רקע נטיה אישית שכבר קיימת בליבו של אדם. אם הצו האלוקי נוגד את מבוקשך זה, הרי שעליך להרגיש ולפעול כאילו אינך מסוגל לעשות אחרת.

אולם, לא תוכל איננה רק אמירה המציגה את חוסר היכולת של אדם אלא קריאה חינוכית - עליך להפוך לאדם שרצונו האישי אינו משפיע, שיכולתו הראשונית אינה אגואיסטית כפי שמביא השפת אמת (כי תצא תרלח) - 'יש לפרש כשאדם מרגיל עצמו כך שלא יוכל להתעלם מהפסד של חבירו. הן בגשמיות הן בתיקון הנפש. אז בכחו להשיב אליו אבידתו ולהקימו'.

פיתוח היכולת להתגבר על הנטיה הראשונית הרואה רק את עצמי ומתעלמת מצרכי חברי ומחסורו אמורה להקיף את כל ארחות חיינו כפי שכותב רבינו בחיי (דברים כב א) - 'וכל זה מדרכי החסד והרחמים, ללמד שכלנו עם אחד ראוים שיהיה לנו אב אחד, ושירצה כל אחד בתועלת חברו, ושיחמול על ממונו,.. וזה שאמר: לא תוכל להתעלם, אין להבין אותו בהשבת אבדה בלבד, אלא הוא הדין בשאר כל הפרטים ושאר כל התועלות שביד האדם להביאם לחברו או להסיר ולדחות נזקו ממנו הרי הוא חייב בכלן..'.