האור של ראש השנה

הזוהר, ובעקבותיו גדולי החסידות ביארו שראש השנה אינו רק ציון יומו הראשון של העולם לפני אלפי שנים אלא יום מהותי הרבה יותר. לדבריהם, ראש השנה הוא היום שבו נברא העולם - בכל שנה! מחדש!. בריאת העולם אינה מאורע ראשוני וחד פעמי אלא מעשה מתחדש והולך בכל רגע ובפרט ביומה הראשון של השנה.

והנה תחלת בריאת העולמות הי' כשעלה ברצונו מעצמו בחסד חנם כמו שכתוב כי אמרתי עולם חסד יבנה, אבל מאז והלאה הנה המשכת רצון זה תלוי במעשה התחתונים, והנה עיקר זמן המשכת הרצון זה הוא בר"ה שבו התחדשות החיות כללי של שנה הבאה והמשכת החיות כללי של שנה שעברה הוא בבחינת הסתלקות בתחילת ליל ראש השנה, ולכן ר"ה הוא יום הדין שבו דנין את האדם על מעשיו שעברו בשנה שעברה כי להיות עוד התחדשות החיות כללי של שנה זו יש ע"ז כמה קטרוגים על האדם אם ראוי הוא לכך.

ליקוטי תורה, דרושים לר"ה נג ד

כיון שכך, הרי שבליל ראש השנה אנו עומדים בנקודה בלתי נתפשת שבה העולם מתבטל לגמרי וההשפעה האלוקית מסתלקת ובאותו רגע ממש, רגע כמימריה, תוך כדי דיבור, האור האלוקי חוזר והעולם שב ונברא מחדש.

כיון שכך, אם ננסה להאריך ברגע אחד זה נמצא שהעולם הגשמי בטל ומבוטל בו, והדבר היחידי שקיים באותו רגע הוא האור האלוקי השרוי בעולמות האלוקיים ממעל. באותה רגע ובזמן הנמשך ממנו בימי ראש השנה, קירות הפרוזדור מתמוטטים והטרקלין מתגלה באור יקרות. האדם העומד בו זוכה להתבונן באור הגנוז מששת ימי הבריאה טרם יבנו שוב מחיצות העולם הגשמי.

כל ההכשלה והסבל הרב שסובלים כל השנה כולה הלא הם הנה אך לרגלי סתימת האורה והסתר הפנים,.., שגם זה ממדת פרוזדור שלא יהיה שם האורה כמו בהטרקלין, אבל הלא מוכרח שיהיה יום אחד שיתגלה בו כל האורה שבהטרקלין,.., והוא היום שאין בו כל הסתר פנים, ואין שם חשכות..

מי מרום אורי וישעי עמ' צא

נמצא שיום ראש השנה הוא יום גילוי ההסתרים, יום שבו מאיר הקב"ה לאדם ומתגלה אליו מעבר לגשמיות החומר - 'ה' אורי - אורי זה ראש השנה'. מאותה שעה האדם מבקש לקפוץ אל הטרקלין ולבקר במקום שנמצא כל השנה מעבר למחיצה - 'אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש, שבתי בבית יהוה כל ימי חיי לחזות בנעם יהוה ולבקר בהיכלו'.

משל למלך שעשה סביביו מחיצות רבות מאחיזות עינים, ובין מחיצה למחיצה ישנם דברים וחיות רעות המאיימים והמבהילים שיראו מגשת אליו לראות באור פני מלך חיים. ואם כי אור פני מלך מאיר בכל העולמות וכבודו מלא כל הארץ, הכתלים הסובבים מסתירים את פני המלך. והנה גם מי שמתגבר ועובר כמה מחיצות אינו יכול להמשיך ומוכרח לסגת לאחור, כי כל חומה וחומה גבוהה ורחבה מהראשונה. ורק בן המלך אשר בליבו בוערת אהבת המלך ומעיו המו לו, כשרואה את כל הנעשה מרים קול צעקה במר נפשו אלי אלי למה עזבתני. ובכח לבבו הבוער והנשבר לבא אל אביו מוסר נפשו ומדלג על החומות ... ובראות אביו המלך געגועיו ומסירת נפשו מסיר את אחיזת העינים הללו. ואז רואה בן המלך דין שום מסך ומחיצה המבדילים אלא עולם שכולו אור. והמלך יושב על כסא מלכותו והארץ מאירה..

דגל מחנה אפרים הפטרת כי תבא

גם אם משאלת לבו לא יכולה להתממש הרי שמאותה שעה, ברור לו שהפרוזדור הסוגר עליו, עם כל קשייו ומלחמותיו, כולו שייך למי שנמצא מעברו השני של הקיר, בליבו של הטרקלין. במחשבה זו הוא ממליך אותו על כל העולם כולו, משעה שהציץ עליו בעל הבירה הרי שכל הספקות מתבטלים וכלים מאליהם. כל ההברקה הנעלית הזו ממתינה למי שיתאמץ בימי ראש השנה -

אלא שדרוש לפתוח החלונות שהאורה תחדור לשם, וכל מי אשר פותח חלונותיו - האורה נחדרת  בקרבו, וכפי ערך חדירתה ביום ר"ה כן מאירה בכל השנה כולה..

מי מרום אורי וישעי עמ' צא