שופר וקרן

 במשנה (ראש השנה כו א) מובאת מחלוקת מהם השופרות הכשרים לתקיעה: 'כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. אמר רבי יוסי: והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר 'במשך בקרן היובל''. לטענתו של רבי יוסי משיבים חכמים בגמרא: 'ורבנן: כל השופרות אקרו שופר ואקרו קרן, דפרה קרן אקרי שופר לא אקרי.. ור' יוסי אמר לך: דפרה נמי אקרי שופר'. מכאן אנו למדים, שיסוד הדין - עליו אין מחלוקת - הוא שמצוות התקיעה מתקיימת דווקא בקרן שהיא שופר.

הקרן הוא התיאור הטבעי של החלק היוצא מראש הבהמה. חלק חזק, אלים וחודרני, המשמש לניגוח, להתקפה ולמלחמה, חלק שהוא הראשון והבולט מבין ארבעת אבות הנזיקין. הקרן מציינת את החומר שבחפץ, את המעטפת החיצונית. לעומת זאת המילה שופר באה מלשון שפופרת המדגישה את את החלל הפנימי. אם הקרן מציינת מידת הדין המשמשת למכה מהירה ומקומית, השופר מציין את מידת הרחמים המבקשת להשמיע קול ולהביא בשורה לעולם משופר.

מצוות התורה צריכה להתקיים דווקא בקרן שהפכה לשופר. במידת הדין המתהפכת למידת הרחמים, במציאות קשה ומחוספסת שמצליחה להכיל בקרבה משהו רוחני המבקש שיפור. לכן, מצריכה ההלכה שתקיעת השופר, המשלבת בתוכה את עוצמתה של התקיעה יחד עם חלישותה של התרועה, תיעשה בקרן מרוממת שעברה תהליך של ריקון ושיפור.

הצורך בתכונת הקרן, הנראית לכאורה כדבר שלילי, מלמדנו יסוד חשוב בעבודת היום. הקרן היא אמנם איבר שביכולתו להזיק, אולם עוצמתו יכולה להיות מנותבת גם למקומות טובים. כדברים האלו כתב מהר"ל (דרשה לשבת הגדול) - 'כי הקרן מורה על הגבהות ועל הרוממות,.., כאשר הגוף בטוב באכילה ושתיה אז הגוף הוא בגבהות והוא קרנו, וכאשר יש לו כל חמדת ומשאלות לבו אז הנפש בגבהות שלו והוא קרנו, ..כאשר השכל בגבהות דהיינו כאשר הוא חכם משכיל בתורה השכל הוא בשלימותו וקרנו'. אם אנו חפצים בהמלכת הבורא הרי שאנו זקוקים לתכונת הקרן שאינה מלאת חולשות ורפיסות אלא ניחנת בעוז וגבורה שבכוחם היא פועלת ומשפיעה. משום כך,  הקרן מסמלת מעלות רבות שיש בעולם כפי שמונה המדרש (איכה רבה ב ו): ''עשר קרנות הן: קרנו של אברהם, קרנו של יצחק, קרנו של יוסף, קרנו של משה, קרנה של תורה, קרנה של כהונה, קרנה של לויה, קרנה של נבואה, קרנו של בית המקדש, קרנו של ישראל, ויש אומרים קרנו של משיח'.

אגב, כשמעיינים ברשימה זו של המדרש מוצאים בה הקשרים רבים ליום ראש השנה. אנו תוקעים בראש השנה זכר לאילו של יצחק ש'נאחז בסבך בקרניו'. ביום זה יצא יוסף מבית האסורים וכולם ראו את יופיו והשפעתו שעליהם נרמז במילים 'וקרני ראם קרניו'. גם תפילת חנה שבה מפטירים בראש השנה פותחת בתיאור הנס - 'רמה קרני בה'' וחותמת בתפילה לעתיד - 'וירם קרן משיחו'.

לא פלא שליבה של תפילת שמונה עשרה הבנויה על תפילת חנה סובבת סביב תיקון הקרן. בתפילתנו אנו מבקשים שיזכה העולם להתייחס נכון אל כוחה של הקרן ולנצל אותה לרוממות המעלה ולא להיזק ושררה. אנו מתפללים לניצחון הצדיקים על הרשעים: 'וכיון שכלו המינים - מתרוממת קרן צדיקים, דכתיב 'וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק'' (מגילה יז ב). כמו חנה שהתפללה בנבואה על דוד המלך שנמשח על ידי שמואל, גם אנו חותמים את הבקשות בשאיפה להשבת קרנה של מלכות דוד: ''את צמח דוד מהרה תצמיח' ע"ש 'אצמיח קרן לדוד', 'וקרנו תרום' ע"ש 'קרנו תרום בכבוד'. 'בישועתך' ע"ש 'ובישועתך תרום קרננו' (אבודרהם).

מלכותו של דוד היא סמל לשלמותה של הקרן. דוד זכה להימשח למלוכה בקרן ובזכות כך נמשכה מלכותו (מגילה יד א) עד שזכה להפוך לסמל של מידת המלכות המרומזת בקרן (זוהר צו לד א). מידה זו היא שאפיינה אותו כמי שהצליח להיות קשה כעץ ועדין כתולעת, מחוספס בקרב כקרן תקיפה אבל בעל תשובה מלא ענווה כשפורפרת חלולה.

זכות הקרן דווקא היא שתוציא את דיננו לאור בכל שנה כהבטחת הקב"ה - 'יהיו תוקעין לפני בקרן איל ואושיעם ואפדם מעונותיהם, והוא שדוד משבח: 'וקרן ישעי משגבי ומנוסי'' (תנחומא וירא כג). תכונתה של הקרן הטובה היא זו שגם תושיע את ישראל לעתיד לבוא - 'אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין בצרות וסופן ליגאל בקרניו של איל' (בראשית רבה וירא נו).

***

כפי שראינו קיימת מחלוקת בין חכמים לרבי יוסי האם קרן של פרה נקראת שופר ועונה על שני התנאים הנצרכים לתקיעה של מצווה. לפי רבי יוסי, ניתן לדייק מהפסוק שגם לפרה יש שופר ואילו לחכמים אין מדובר בפרה אלא בשור מששת ימי בראשית. הגמרא מוסיפה ומביאה שתי תכונות המאפיינות את קרן הפרה ולכן פוסלות אותה מתקיעה לדעת חכמים: 'עולא אמר: היינו טעמא דרבנן.. לפי שאין קטיגור נעשה סניגור.. ור' יוסי אמר לך דקא אמרת אין קטיגור נעשה סניגור הני מילי מבפנים והאי שופר מבחוץ הוא; אביי אמר: היינו טעמייהו דרבנן - 'שופר' אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות, והא דפרה כיון דקאי גילדי גילדי מיתחזי כשנים ושלשה שופרות.. ורבי יוסי אמר לך: כיון דמחברי אהדדי חד הוא..'. כלומר, חכמים רואים בקרן הפרה פסולים נוספים, האחד מרומז והשני מעשי: קרן הפרה מרמזת לחטא העגל - בנה של הפרה, וכמו כן היא מהווה למעשה כמה שכבות של שופרות ולא שופר אחד.

אם נבקש להבין מה עומד מאחורי מחלוקת חכמים ורבי יוסי נוכל להציע שהם חולקים באופן ההסתכלות על מצוות השופר. שהרי השופר יכול לשמש הן בעתות שמחה וגאולה והן כקריאה למלחמה ותפילת מצוקה ואם כן ניתן למצוא בשופר סמל לשלמות או אדרבה ביטוי למחסור.

חכמים רואים במצוות השופר סמל לאידיאל נשגב בשלמותו ולכן לא ניתן לקיים אותו כאשר ישנו חיסרון, ולו הקטן ביותר. משום כך, הוא נידון כעבודת הכהן מבפנים ואסור שיזכיר את עוונותיהם של ישראל. כמו כן, אם יש בתוכו שכבות של שופרות, אפילו הדקות ביותר, הוא כבר נפסל מתקיעה. את היכולת להשתמש בקרן של פר מגבילים חכמים רק לעתיד לבוא במציאותו המושלמת. לעומתם, רבי יוסי רואה בשופר כלי שימושי המצוי דווקא בשעת משבר של סיבוכי המציאות. השופר מבחינתו נמצא דווקא בעניינים החיצוניים שבמציאות ולכן אין לדקדק ברמזי החטא שיש בו. כמו כן, איננו מבקשים לראות בשופר מעבר למראהו החיצוני ולכן גם אם הוא מורכב מכמה שכבות פנימיות איננו מדקדקים לראות בו ככמה שופרות.