*תובנה לפרשת נצבים תשע"ג*

את כולם מזמין משה להיות ניצבים לפניו - כולם כולל כל הקצוות "מחוטב עציך ועד שואב מימיך". 
הבעיה ששתי נקודות הקצה נמצאות קרוב מאוד אחת לשניה, החוטב והשואב עומדים במעמד אחד - סוציאלי, כלכלי, תודעתי. 
מאיפה, אם כן, מתחיל התחום ועד היכן הוא מגיע?..
---
תירוצים רבים נאמרו לשאלה זו, השנה התחדש לי אחד נוסף על דרך הדרוש והמוסר. זכיתי שהוא התאים לדבריו של הרבי מאפטא "האוהב ישראל" [1755-1825].
---
חוטב העצים משמיד את מקור אספקתו, הוא כורת את הענף עליו הוא יושב, גודע את חיותו של האילן ומכלה בו את כל כוחותיו.
השואב רק נוטל טיפה מן הים, אבל המים ממשיכים לנבוע. אין הוא מאבד את חיותה של הנביעה, זה נהנה וזה לא חסר.
---
משה רוצה את כולם.
את עושי התשובה מיראה, המכתתים את עצמם, הרוצים להפוך את עצמם למחוטבים יותר, מיישרים את ארחות חייהם לפי זויות וקווים.
ואת עושי התשובה מאהבה, את האנשים שממשיכים את זרימת חייהם הטבעית, שנהנים מהמים המרווים ומפיחים חיים בעצים הכרותים.
---
ובלשונו של הרבי מאפטא:
"חוטב עץ הוא הצדיק העובד את ה' בסיגופים גדולים בחינת חוטב עץ דרגא התחתונה.
ושואב מים הוא בחינת הצדיק השואב מיין עילאין בשכלו בחינה היותר גדולה
ועם אלו שני המדריגות דבר משה"