*תובנה לפר' תזריע תשע"ז*
במהלך הלידה מתרחשים שני אירועים משמעותיים אך הפוכים במשמעותם. מחד, זהו פלא הבריאה וחוויה בלתי נשכחת של נשמה חדשה הבאה לעולם. מאידך, הלידה מלווה במציאות לא נעימה - דם וחלקי בשר, זעקות בכי ואוירה מתוחה.
התורה מחנכת אותנו להתייחסות מורכבת לאירוע הזה.
היולדת מביאה קרבן חטאת, על מצבה הפיזי הנמוך שטימא אותה ואף גרם לה להישבע שלא ללדת שוב. אולם היא מביאה גם קרבן עולה שבו היוא מתעלה בעקבות המעמד הרוחני המשמעותי שהייתה שותפה לו.
התורה אינה מתעלמת מהאירועים הסביבתיים שהיו בלידה אולם מחנכת אותנו לא להיכנע אליהם ולראות את התגלות האלוקים ששורה בעקבותיהם.
גם בלידתו של עם, יש הבוחרים להתמקד רק במחיר הדמים ובצדדים המאוסים שיש בתהליך ולעומתם אחרים מתעלמים מהזוהמה המלווה את בניין האומה ולידת העם בארצו.
התורה מבקשת מאיתנו לראות את הדברים במבט של מקדש - להקריב קרבן חטאת על כל הצדדים המלוכלכים והמצערים שבמציאות הלאומית ובד בבד להקריב קרבן עולה של שאיפה להעלות את המדינה למקומות נעלים וגבוהים יותר.
תגובות
הוסף רשומת תגובה