חרדת השופר וערבוב השטן

ידועים דברי הגמרא (ר"ה טז א-ב) - 'למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן'. אם באנו להבין טעמו של דבר הרי שתשובתה של הגמרא הותירה אותנו וחצי תאוותנו בידינו. יש להבין כיצד מתערבב השטן מכך שחלק מהתקיעות מתקיימות בישיבה וחלק בעמידה. האם די בעובדה שמקיימים את המצווה בשני אופנים שונים כדי לערבב את מי שביכולתו להשטין על העולם?. נבקש לעמוד על טיבן של התקיעות ובכך להבין את משמעות הישיבה והעמידה המערבבות את השטן.

תקיעת השופר נזכרת בהקשר למתן תורה, הן בלוחות ראשונים והן בלוחות שניים. בשני המקרים מטרת התקיעה הייתה להנחיל תחושה של חרדה. בלוחות הראשונים הדבר התפרש בדברי הפסוק (שמות יט טז) - 'וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל  הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה'. גם בלוחות השניים, ביאר המדרש (פרקי דרבי אליעזר מה) שתקעו בשופר על מנת להזהיר את העם שלא יחטאו שוב - 'בר"ח אלול אמר לו הקב"ה: 'עלה אלי ההרה' והעבירו שופר במחנה, שהרי משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ז והקב"ה נתעלה באותו השופר, שנ' עלה אלהים בתרועה, וכן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חדש תשרי בכל שנה ושנה'. השופר אם כן הוא אות אזהרה המכין את האדם למעלה הרוחנית ומתריע בפניו שלא יכשל בחטאיו הראשונים.

עד כדי כך, שהשופר הפך לכלי ביטוי לתחושת החרדה, כפי שביאר בעל 'עקידת יצחק' (ויקרא סז, אמור) - 'מה שנתיחד בנגוני ר"ה זה הכלי מכל זולתו,.., כי הוא המיוחד אל החרדה וההתעוררות מכל הכלים כמו שנאמר: 'אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו'.. ולפי שהיום הזה יום חרדה והתעוררות מכל הימים אמר המשורר עליו'.

מה טיבה של החרדה, מה עניינה ותכונתה המייחדים אותה משאר הליכות האדם ותנועותיו. אם מעיינים בתנ"ך מגלים שתנועת החרדה היא תנועה מהירה ונמרצת המקימה את האדם ממקומו ומאלצת אותו ללכת משם. כך מתוארת מלחמתו הראשונה של שאול (שמואל א יג ז) - 'וְכָל הָעָם חָרְדוּ אַחֲרָיו' או כאשר מגיע שמואל אל בית הלחם על מנת למשוח את דוד (שמואל א טז ד) - 'וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ'. בשני המקרים, מגיע אדם חשוב אל המקום וכל הנוכחים ממהרים לקבל את פניו או להצטרף אליו. החרדה היא הזעזוע של האדם מישיבה נינוחה אל עבר היעד הנכסף, אדם חרד אינו מסוגל להתרווח בכסאו אלא נע ונד בחוסר נינוחות.

באופן הזה, אפשר לבאר את דין התקיעות הנשמעות כאשר אנו יושבים וגם עומדים. העובדה שאנו מתחילים את התקיעות כשאנו יושבים וממשיכים אותם בעמידה מוכיחה שאנו חרדים. קולו החזק של השופר לא מותיר אותנו שלווים, אנחנו מתחילים לשמוע אותו ישובים בנוחות אולם מיד קמים בחוסר מנוחה ומתהלכים אנה ואנה. החרדה הזו היא שמערבבת את השטן כיון שהיא מוכיחה שאנחנו לא אטומים אלא נסערים מחטאינו וחפצים בתשובה.

ביתר שאת, התבארו הדברים בדרשתו של ר' יעקב סקילי (מחכמי ספרד במאה הי"ד, מתלמידי הרשב"א) בדרשתו (תורת המנחה לראש השנה, דרשה עז) - 'וכשאדם חרד ומתפחד יתבטלו ממנו קצת כוחות תאוות העולם והוא השטן המשקיע האדם בים התאוה, וכשתשקע כח התאוה מן האדם ישוב ליוצרו בלבב שלם ויתחרט ויתנחם ויתבייש ממעשיו הרעים ויתאנח על עונותיו'. הקימה אינה שינוי טכני אלא תנועה נפשית של חרדה, חרדה המבטלת את שאר כוחות הנפש והגוף המתאווים לחטא ובכך מחלישה את השטן ומערבבת אותו. האדם לא הולך שוב בדרך החטא המסודרת ונפשו מתערבבת בתחושת מצוקה וחרדה.

אולם חרדה זו איננה רק התהלכות סהרורית של כל אחד לעצמו אלא תנועה נפשית עמוקה של כלל האומה, כל העם החרד לגורלו, 'ומתוך החרדה הם מתאספין יחד וכל אחד מבטל עצמו שלא יהיה מצויין בפני עצמו.. שמתוך ההכרה דעול מלכותו יתברך וחרדת היום הוא מתבטל מעצמותו והצטיינותו' (ר' צדוק הכהן מלובלין - רסיסי לילה מ).