תשליך בשעת חטא אדם הראשון

שעה זו, של המעבר בין יומו הראשון של ראש השנה ובין יומו השני - אין דומה לה בלוח השנה היהודי של יושבי ארץ ישראל. שעה שבה עוברים אל יום נוסף הדומה לגמרי ליום שקדם לו במועד שכולו המלכה ודין, בריאה והתחדשות.

כדי לעמוד על טיבה של שעה זו נבקש לעניין במנהג התשליך שנהגו ברוב ככל תפוצות ישראל בשעה זו ממש - אחר תפילת המנחה קודם שקיעת החמה.

כידוע, ביום ראש השנה נברא האדם. היה זה היום השישי לבריאת העולם, שבמחציתו השנייה נברא האדם ובסופו גורש מגן עדן. סדר היום השישי מתואר במדרש בכמה מקומות וביניהם בתלמוד (סנהדרין לח ב) - 'אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּרַבִּי חֲנִינָא, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הֲוֵי הַיּוֹם, שָׁעָה רִאשׁוֹנָה - הֻצְבַּר עֲפָרוֹ, שְׁנִיָּה - נַעֲשָׂה גֹּלֶם, שְׁלִישִׁית - נִמְתְּחוּ אֵבָרָיו, רְבִיעִית - נִזְרְקָה בּוֹ נְשָׁמָה, חֲמִישִׁית - עָמַד עַל רַגְלָיו, שִׁשִּׁית - קָרָא שֵׁמוֹת, שְׁבִיעִית - נִזְדַּוְּגָה לוֹ חַוָּה, שְׁמִינִית - עָלוּ לַמִּטָּה שְׁנַיִם, וְיָרְדוּ אַרְבָּעָה, תְּשִׁיעִית - נִצְטַוָּה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִן הָאִילָן, עֲשִׂירִית - סָרַח, אַחַת עֶשְׂרֵה - נִדּוֹן, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה - נִטְרַד וְהָלַךְ לו'ֹ.

נמצא אם כן, כי בשעות האחרונות של היום הראשון של ראש השנה אירע החטא הקדמון שחולל מהפכה בכל תולדות האדם והבריאה. במילים אחרות, השעות שבהן נמצא העולם בין תפילת מנחה של יום א' של ר"ה ובין תפילת ערבית של יום ב' של ר"ה הן השעות הקשות ביותר שבהן היה מאז ומעולם.

דברים אלו מצאנו בדבריו של רמח"ל (קיצור הכוונות דף קלד) אודות מהותה של תפילת מנחה בראש השנה - 'רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּעִנְיָן עֲלִיַּת מִנְחָה, הוּא מְשׁוּנֶה מִן כָּל יוֹם טוֹב וְשַׁבָּת גַם כֵּן, כִּי בָּהֶם בִּתְפִלַּת מִנְחָה יֵשׁ תּוֹסֶפֶת עֲלִיָּה מִמַּה שֶׁהָיָה בִּתְפִלַת מוּסַף, וְכָאן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אַדְרַבָּא - יוֹרְדִים זו"ן מִן הַמַּדְרֵגָה שֶׁעָלוּ בַּתְּחִלָּה.. וְהַטַּעַם הוּא, לְפִי שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם וּבוֹ בַּיוֹם חָטָא.. וְחֶטְאוֹ הָיָה אַחַר חֲצוֹת, וְלָכֵן בְּכָל שָׁנָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְעוֹרֵר פְּגַם חֵטְא אָדָם הַרִאשׁוֹן, וְהָעוֹלָמוֹת יוֹרְדִים מִמַּה שֶׁהָיוּ,.., כִּי הַשָּׁעָה גּוֹרֶמֶת. אֲבָל בִּשְׁאַר הַיוֹם טוֹב וְשַׁבָּת שֶׁאֵין שָׁם דָבָר מְעַכֵּב, כָּל עוֹד שֶׁמִּתְגַדֵּל הַיוֹם - קְדוּשָׁה נִיתוׁסֶפֵת, וְעַל כֵּן תְּפִלַת מִנְחָה הִיא יוֹתֵר מִמוּסַף'. אם כן, שעת תפילת המנחה ביום יצירתו של אדם הראשון אינה מסמלת את העלייה מהמדרגה הרוחנית בשעות הבוקר אלא את הירידה הדרסטית בעקבות החטא הראשון.

אולם, כשמעיינים בהלכות ראש השנה איננו מוצאים הנהגות של צער על החטא או אבל על עונשו הכבד אלא דווקא בתיקון ובתשובה. באותה שעה, אנו משליכים את חטאינו הקטנים והגדולים ואומרם פסוקי רחמים ותפילה. אגב, האירוע היחיד שבו אנו מתייחסים אל החטאים ביום ראש השנה הוא בשעת מנחה של היום הראשון, בתשליך ובתפילה הבאה בעקבותיו.

ניתן לומר שהתשליך הוא בריחה מן החטא, ניסיון של האנושות שלא ליפול שוב ברשת היצר אלא להשליכו בנחרצות למצולות הים. באופן הזה, עשיית התשליך בשעה הזו מסמלת את ההתרחקות מן החטא הקדמון שהתרחש באותו פרק זמן. כדברים האלו כתב רק יונתן אייבשיץ (יערות דבש ח"ב דרוש י) - 'לפי שבשעת מנחה חטא אדם הראשון כדאמרינן בסנהדרין (לח, א) בעשירי סרח ואז נתגבר בעולם הזה הקליפות בחטאו ולכן מנהג ישראל בר"ה בזמן החטא לילך לנהר ולעורר י"ג מילין דרחמים כי לולי כן ח"ו היה חרון אף ה' על אדם הראשון' והרב שם טוב גאגין (כתר שם טוב ו עמ' 208) - 'שבשעה עשירית מן היום שנברא בו אדם הראשון - חטא, וזהו לרוח היום, ומתרגמינן למנח יומא, ומשום זה גם אנחנו היודעים בנפשינו שחטאנו לה' באים בשעת המנחה להשליך מעלינו חטאתינו ופשעינו'.

אולם דומנו, שכיון שאנו עוסקים בזמנים ובאירועים מופלאים ומיוחדים שומה עלינו למצוא רבדים נוספים במהותם של הדברים. עיון במדרשי חז"ל מעלה כי קיימות כמה גרסאות למה שהתרחש בשעות דמדומי חמה של יום הששי, בואכה השבת הראשונה של העולם. המדרש שהבאנו לעיל מתאר מהלך של חטא-דין-עונש, באבות דרבי נתן (פרק א) ישנה גירסה נוספת בשם ר' יהודה בין בתירה - 'עֲשִׂירִית צִוָּהוּ. אֶחָד עָשָר סָרַח, , שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה - נִטְרַד וְהָלַךְ לו'ֹ כלומר מודל מחמיר יותר שבו העונש הוא מוכרח המציאות ללא צורך בדין פורמאלי. אולם מן העבר השני, מדרש אחר (פסיקתא רבתי) מצביע על האפשרות לתיקון - 'באחת עשרה נידון. בשתים עשרה פייסה עליו שבת ופדה אותו בדין ונטל דימוס'. אנו מבקשים בראש השנה לא לראות בשעות אלו רק זמן מועד לפורענות שיש לברוח ממנו אלא שעה המסוגלת לתשובה ופיוס ופדיון שיש לנצלה. את הסגולה הזו מגלה המדרש בעצמו - 'אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת בדין לפני היום ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום הזה ויוצאין לפני בדימוס'. שעת הקלקול היא גם השעה המסוגלת לתיקון שכן זו השעה שבה החטא יכול להתקן בשורשו.

דברים מעין אלו מצאנו בתשובת הבן איש חי (שו"ת תורה לשמה קנט) - 'שיעשוהו אחר תפלת המנחה מעט קודם שקיעת החמה ולא ידענו מה טעם יש בזה ולמה לא יעשוהו אחר שחרית בחצי הראשון של היום שהוא עת רצון יותר מסוף היום?.. ועל כן מאחר שאדם הראשון יצא בדימוס בשעה י"ב ביום ראש השנה הרי שעה י"ב ביום זה היא עת רצון ובודאי שסוף השעה היא היתה עת רצון יותר מפני שכל שהוא קרוב לקדושת השבת הוא יותר רצון ולכן גם עתה נעשה ענין התשליך בשעה י"ב וסוף השעה הוא יותר רצון מפני כי קבלת תשובה של הדורות נסמכה על קבלת תשובה של אדה"ר שהיתה בשעה י"ב מן היום שבאותה שעה נסתם פי המקטרג ונכנע ולכן בכל שנה ושנה יתעורר הכח הזה וחפץ ה' בידינו יצלח להשליך המקטרג בסדר זה של התשליך כאשר הבטיח הקדוש ברוך הוא לאדה"ר כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין כיום הזה ויוצאין בדימוס שאז ישליך במצולות ים כל חטאתינו'.

כיון שכך, מתבארים עניינים רבים הנוגעים למעשה התשליך ומתבהרת העננה המכסה על מנהג קדום ומסתורי בשעת דמדומי חמה. התשליך הוא ניעור צדי הבגדים אל נהר המים שמחוץ למקום הישוב - 'אחר מנחה קודם שקיעת החמה הולכין אל שפת הנהר שיש בו דגים או באר מים חיים וטוב אם הוא מחוץ לעיר ומנערים הבגדים שנאחזים בהם הקליפות.. ואומרים שם י"ג תיקוני דיקנא דאריך אנפין, וצריך לכוון בהם כנגד י"ג מכילן דרחמי..' (יעב"ץ, שער העין יד). עניינים אלו, המדגישים מאוד את הצדדים המוחצנים שבחיינו מעמידים אותנו שוב כאדם הראשון בצאתו מן הגן. באותה שעה היה האדם לבוש בגדים, מחוץ למקום שבו התיישב ולרגליו הנהר היוצא מעדן. כאשר אנו משחזרים את אדם הראשון בשעתו הקשה ומשליכים את קליפות החטאים, אנו גם מבקשים לתקן את העונש שהוטל על אשתו באותה שעה: "והיושבות על המשבר, תוציא אותן מאפילה לאורה, ויצא הוולד בשעה טובה, ולא יארע שום צער ושום נזק לא ליולדות ולא לילדיהן".

ידוע ומפורסם כי ההבדל בין היום הראשון של ראש השנה ובין היום השני הוא מהותו של הדין - 'אמאי תרי יומין? בגין דאינון תרי בי דינא דמתחברן כחדא, דינא עלאה, דאיהו קשיא, בדינא תתאה דאיהו רפיא' (זוהר פנחס רלא ב). אם כנים דברינו, הרי שניתן לבאר כיצד מתהפך הדין בשעה זו אחר שקיעת חמת היום הראשון ולפני צאת כוכבי היום השני. היום הראשון הוא יומו של אדם הראשון טרם החטא והתשובה. ביום זה העולם נידון ביחס לאדם המושלם ולכן דינו קשה ותובעני. אולם בסוף היום הראשון, מיד לאחר התשליך, אנו פוגשים באדם הראשון כחוזר בתשובה. לאחר היום השישי, מגיע יום התשובה - 'מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת טוֹב לְהֹדוֹת לַה'', יום השבת שבו טוב להתוודות על חטאיו. זהו היום השני של ראש השנה - יומם של בעלי התשובה. הם נידונים בדין רפוי יותר, דין המעורב עם חסד התשובה לאחר המהפך הגדול שאירע בין שני הימים - מציאות החיצונית של האדם בשעה שבה סרח ונידון וגורש שאפילו בה מתגלה מידת הרחמים.