*תובנה לפרשת שמיני תשע"ז*

כשאהרן מוזמן להקריב את קורבנו הראשון בחנוכת המזבח, הוא מתקשה לעשות זאת, הוא מזכיר לו חטא מן העבר. על פי המדרש, קרנות המזבח הזכירו לאהרן בצורתם את ראשו של עגל בעל קרניים, אותו עגל זהב שאהרן היה מעורב בעשייתו.

אולם נראה, כי האסוציאציה של אהרן לא נובעת רק מצורה חיצונית של מבנה ופסל. אהרן רואה את המזבח וחושש שעגל חדש מוקם מול עיניו -  עבודת המזבח תשמש לסיפוק צרכי האדם בלבד, כמקור לאקסטזה רוחנית או כאמצעי להשגת משאלות גשמיות. 

ואכן, חששו של אהרן התממש לא פעם. אנשים רבים ראו במזבח מקור להצלה גשמית במקום לעבודה רוחנית. במקום לתת את דם הקרבן על קרנות המזבח הם בחרו להיאחז בקרנות המזבח כאמצעי מפלט לאחר רציחות אכזריות.

החשש הזה צריך ללוות גם אותנו, המבקשים לבנות מזבח בלבבנו ומתפללים על 'מזבח חדש בציון תכין'. עלינו תמיד לחשוש שמא עבודת התפילה שלנו נתפסת ככספומט או שבית המקדש ['מעט'] הוא רק מיצג אומנותי. 

אהרן מלמדנו לנסות ולראות את הקרניים כמקור השראה ולא כמפלט מזויף. ההבדל ביניהם לא תמיד ברור אבל התוצאה שונה לחלוטין - "וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק".