אגודה אחת

בימים נוראים אנו מתפללים "ויעשו כולם 'אגודה אחת' לעשות רצונך", ביטוי נדיר שמן הראוי להבינו. במדרשי חז"ל אנו מוצאים שני משלים לביטוי 'אגודה אחת', האחד מפורסם וקיים גם במקורות זרים והשני פחות. נעיין בשניהם -

מדרש תנחומא ניצבים ד

בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה של קנים שמא יכול לשברם בבת אחת, ואילו נוטל אחת אחת אפי' תינוק יכול ומשברם, וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת.., כשהן אגודים מקבלין פני שכינה.

ספרי וזאת הברכה שמו

רבי שמעון בן יוחי אומר משל לאחד שהביא שתי ספינות וקשרם בהוגנים ובעשתות והעמידן בלב הים ובנה עליהם פלטרין. כל זמן שהספינות קשורות זו בזו - פלטרין קיימים, פרשו ספינות - אין פלטרין קיימים. כך ישראל, כשעושים רצונו של מקום - בונה עליותיו בשמים וכשאין עושים רצונו - כביכול אגודתו על ארץ יסדה.

אם נעיין בהבדלים בין המדרשים, נמצא שיש כאן שני תיאורים של אגודה, שני סוגים של אחדות.

האחדות של אגודת הקנים נועדה לשמור על כל קנה וקנה, הוא אינו יכול לעמוד בפני עצמו ולכן הוא מצטרף לחבריו לאיגוד עובדים, חיבור תועלתני בלבד שאינו משנה במהות של כל אחד ואחד. גם בנמשל, האחדות נועדה רק לגאולת ישראל וקבלת שכינה. לכן, כשמסתיים האיום בשבירה, אחיזת היד החיצונית הזמנית נגמרת והם שבים להיות אוסף מקלות מפוזרים.

לעומת זאת, האחדות של הספינות הקשורות זו בזו שונה בתכלית. שם, הספינות מתחברות על מנת להחזיק את הפלטרין הבנוי על גביהן,לא לתועלת אישית אלא למטרה משותפת הנוגעת לריבונו של עולם. זוהי אחווה מלאת תוכן שמשפיעה על הפרט. אין זו סתם אחיזה חיצונית אלא קשירה משמעותית של עוגנים, נעיצת מסמרים וחיבורי ברזל. מה שהופך את החיבור הזה לכזה שאינו זמני, הוא קבוע בקשר של קיימא ויכול להתבטל רק אם הספינה תפרוש מעצמה.

דווקא מי שהוא בעל תוכן פנימי, בעל משמעות ויתרונות כמו הספינה מוכן להשתנות לטובת החיבור עם האחר ובניית הקומה העליונה. דווקא הקנים, שאין להם שום חשיבות עצמית אינם מוכנים להשתלב במשהו שהוא יותר מאחיזה רגעית והיצמדות חד פעמית זה לזה.

אנחנו רגילים לתפוס את האחדות כזו שנועדה להיות פרגמטית, אנחנו מאוחדים בזמני משבר ובעיתות מלחמה, אנחנו דואגים לשני ומתעניינים באחר במצבי קושי על מנת שלא להישבר כבודדים. אבל, כאשר ישנה שלווה ואין איום בפני כיפוף הקנים, אנו שבים להיות 'עם מפוזר ומפורד' והאחדות המעשית אינה נצרכת עוד. הבה ננסה את הסוג השני, זה שמכיר בעובדה שכל אחד ואחד מאיתנו הוא ספינה, עם תוכן ומטען, עם רב חובל ומסלול הפלגה. אבל ספינה המוכנה להקריב משלמותה על מנת ליצור חיבור של קיימא לבניית ארמון הנישא ממעל. מן הסתם שיהיו ויכוחים על הארמון וצורתו, אבל הרצון של כולנו לעשות רצון אבינו שבשמיים תוכל לתת לו קרקע יציבה לבניית קומה נוספת.

הימים הנוראים קוראים לנו לאחדות, אנו מצויים הערב בקריאה שכזו - המאחדת מבוגרות וצעירות, בנות קהילות שונות, טקסטים מבני ספרד המשולבים בניגונים מארצות אשכנז, שירה משמחת עם ניגון מרטיט לב, וידוי אישי עם תפילת ציבור. אבל חובתנו היא לא להיות מאוחדים רק כשיש דין ודיין, חובתנו לשמור על האחווה גם בימים שלווים יותר, במקומות בהם איננו דואגים לשלומנו האישי. היודע להתאחד אחדות מהותית יקים ארמון מפואר ולא להיות מושלך כענף תלוש. באופן זה, נוכל להיות שותפים ליוזמות של לימוד מחבר, תפילה משותפת וחסד מגבש במטרה 'לעשות רצונך בלבב שלם'.

האחדות, שבאה מפני דרישת טובתו של כל יחיד, למטרת אהבת כל יחיד לעצמו היא אחדות מקרית, שיסודה היא אהבת הפרט העצמית, ואין סופה להתקים, כי אין לה מרכז אמיתי, וגם כשהאחדות לכאורה מתגדלת סופה לשלהבת שנאה ומלחמת אחים, בהיות כל יחיד מושך להנאת עצמו. אבל האחדות שבאה מצד ההכרה בערך התכלית העליון שבא רק ע"י שלום הבריות, יסודתה באהבת הכלל באמת וסופה להתקים, וכרבות ימיה כן תוסיף להתגדל ולהתחזק.

[עולת ראיה ח"א, עמ' רנז]