אלול של בעלי בתים

קורא רבים שמתגעגעים לאלול.
אלול ההוא, של הישיבה, עם התמימות של שיעור א' והמחוספסות של בוגרי הצבא.
ואני, אני איני מתגעגע.
***
כי האלול של אז, לא מכפר על עוונות של עכשיו.
כי ההרהורים של אותם ימים, לא מחליפים את הדאגות של הזמן הזה.
כי פני הילד שהיו לי והתרכזו ב'על התשובה', התחלפו בפני ילדיי שמביטים בספר הזה המונח על שולחני.
***
ומה שהיה, טוב שהיה.
הוא בנה בי בנין והרס בי חורבות. אבל התשובה מחוברת היא אל המציאות והמציאות השתנתה.
היום אין סדרי לימוד וחברותא מפטפטת, אין ערבית בחפזה אחרי דייט מביך ואין רכילות על חבר שפגע.
יש דברים אחרים, של זוגיות וחינוך, של משא ומתן באמונה ושל תורה שמחפשת את מקומה בחיי החולין.
***
אז אני איני מתגעגע. טוב לי בכוס התה עם הנענע בסליחות השכונתיות למרות שטעמו של הקפה הישיבתי ללא הסוכר בכוס החדפעמית עדיין על שפתיי..