הרהורים ותורה

כשהתלמוד (בבא בתרא יד ב) מונה את ספרי התנ"ך ומחבריהם הוא מציין "משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב" . אמירה זו קשה מכמה אנפין, אם ספרו של משה היינו התורה הרי שהיא נאמרה כולה מפי הגבורה ומה לנו שמשה כתב אותה. כמו כן, אם משה כתב את כל התורה מדוע פרשת בלעם מוגדרת באופן נפרד ככתיבה נוספת של משה. ביישוב השאלה השנייה מפרש רש"י שמשה כתב את פרשת בלעם דהיינו "נבואתו ומשליו אף על פי שאינן צורכי משה ותורתו וסדר מעשיו'. דברי רש"י גם הם מוקשים מאוד, כפי שכתב השל"ה - "לא זכיתי להבין ... הלא כל הספורים שבתורה כמו הריגת קין להבל וכיוצא בהן אינן לכאורה צורך התורה וסדר מעשיו של משה.., ומה שכתוב 'ותמנע היתה פלגש' הוא תורת ה' כמו שמע ישראל?!" . ולא זו בלבד, אלא שפרשת בלעם אינה כזו שאין בה צורך לתורת משה אלא ההיפך - זו אחת הפרשות העשירות ביותר בענייני תורה ועם ישראל!. מה אם כן מנסה לחדש לנו התלמוד בגילוי שמשה כתב ספרו יחד עם פרשת בלעם?. לא מן הנמנע לומר, שספרו של משה היינו חומש דברים, שהוא אכן חומש מחומשי התורה אבל נכתב מדבריו של משה בהשראה

התגברות על מכשולי החיים באמצעות מחולות בכלי לבן. עיון במשמעות ט"ו באב ואירועיו. יום ט" ו באב ידוע כיום בעל סגולות רבות ועניינים רבים נקשרים סביבו. בייחוד מרבים לקשר אליו את עניני הזוגיות והשידוכים, בגלל המנהגים שנהגו בו בעבר. אולם ראוי לעמוד יותר על תוכנו כפי שהוא מוצג בגמ', ומשם נלמד מסר גדול לצורת ההתנהלות האמורה להנחות אותנו בחיינו בכלל ובבחירת בן הזוג בפרט. המשנה בתענית [1] מספרת: "אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל." ועל דברי המשנה קיימות הרבה קושיות ידועות וידועות פחות, ואלה מקצתן:    מה ראו בנות ירושלים לבחור להן את בעליהן דווקא בצורה כזו, שהרי דרך זו בעייתית הן מבחינה הגיונית שהרי אין לבחור חתן בצורה שטחית שכזו ובתוך ערבוביא