הרהורים ותורה

סיומה של התורה במילים 'וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל' (דברים לד יב) התבארה במפרשי המקרא בפירושים שונים. אחד המרתקים שבהם הוא פירושו של רש"י הנשען על דברי המדרש. לדבריו, הפסוק הזה מתאר דווקא טראומה קשה בחיי העם ובמנהיגותו של משה. כך מבאר רש"י (שם) - 'שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר: 'ואשברם לעיניכם', והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר: 'אשר שברת' - 'יישר כחך ששברת!'' . בעודנו מנסים להבין את החלטתו של משה לשבור את הלוחות ללא ציווי מפורש של הקב"ה, אנו תמהים מדוע דווקא היא נבחרה לחתום את התורה כולה. נבקש לעיין בתיאור שבירת הלוחות על ידי משה, כפי שהוא מובא בפסוקים לאחר חטא העגל (שמות לב טו-טז,יט) : 'וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים: וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת:.. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב

ספירת ההוד חותמת שלב בעשרת הספירות, לפני ספירות היישום - היסוד והמלכות. מספרה של ספירה זו, החמישית בין ספירות המידות והשמינית בכלל הספירות, מעיד גם הוא על השלמת מבנה כולל. החמש מייצג את המקום - ארבעת כיווני המציאות כולל נקודת האמצע, השמונה מייצג גם הוא את הזמן - שבעת זמני הטבע וימי הבריאה כולל הנקודה הפנימית שבהם. הדבר מרומז גם הוא בכך שלאחר לידת יהודה הרומז למידת ההוד ישנה עצירה בלידתם של בני לאה - ''ותעמד מלדת'' (בראשית כט לה) . בשל כך, כשהפסוק מונה את מידות הבורא הוא חותם במידת ההוד, המשלימה את כלל המידות לקראת הגשמתן בפועל - "לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד" (דברי הימים א כט יא). ספירת ההוד מקבילה למידת הגבורה [ח ג "ת, נ ה "י], היא מרומזת בצורה הנמוכה של המציאות - רגל שמאל. הגבורה היא ההרגשה הפנימית של יראה והתכנסות אולם ההוד מבקשת לבטא את ההרגשה הזו בצורה חיצונית. ספירת ההוד היא ענף של ספירת הגבורה. הגבורה הוא היראה המורגשת כאשר האדם קרוב לדבר ואז הוא ירא ובטל ממנו. בספירת ההוד האדם נמצא בבחינת רי

אחד המתחים המרכזיים בעולמנו, אם לא המרכזי שבהם הוא המתח בין הרצוי למצוי. הרצוי כולל את כל החלומות של האדם והשאיפות שלו. המצוי הוא מה שאדם הצליח לבצע בפועל, עם כל סיבוכי החיים וקשיי המציאות. מאז שאדם עומד על דעתו הוא נתקל בקושי ליישם את כל הרצונות, לבטא בפועל את התכנון הראשוני. בעולם הקבלה, התכנון נכלל במידת ה'בינה' שעניינה בניין של רעיונות ורצונות בצורה מפורטת, כמו תכנית בניין אדריכלי. ה'בינה' לוקחת את הניצוץ הראשוני, המכונה 'חכמה' ומציירת אותו באופן מפורט. הביצוע שייך למידה אחרת, האחרונה שבהם, מידת ה'מלכות' שמבטאת את הורדת הדברים לרמת הביצוע. הביטוי לאדם שהצליח ליישם בחייו את כל החלומות הוא ה'זקן'. הזקן קרוי על שם פעולת הקניין של חכמת החיים שרכש. 'אין זקן אלא מי שקנה חכמה, שנאמר: 'ה' קנני ראשית דרכו' (משלי ח כב)' (קידושין לב ב). הזקן הצליח לקנות באופן שלם את האידיאל הראשוני, ולבטא אותה בשלמות בכל ימי חייו. אחד האנשים שזכה למדרגה זו הוא דוד המלך - 'וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים' (מלכים א א), דוד המ