רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוגוסט 29, 2021

שלושה ימים לנטיעה בבית ה'

    בזוהר (ג יח א) מובאת עדות על רשב"י מפי בנו - א"ר אֶלְעָזָר, חֲמֵינָא לְאַבָּא בְּיוֹמֵי דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּלָא בָּעֵי לְמִשְׁמַע צְלוֹתָא מִכָּל בַּר נָשׁ, אֶלָּא אִי קָאֵים עָלֵיהּ תְּלָתָא יוֹמִין קוֹדֶם, לְדַכְּאָה לֵיהּ. [אמר ר' אלעזר, ראיתי אבי ביום ראש השנה ויום הכפורים, שלא רצה לשמוע התפלה מכל אדם, אלא אם כן עמד עליו שלשה ימים מקודם, לטהר אותו.]   על פי דברים אלו כתב השל"ה (ראש השנה נר מצוה יג) הדרכה לרבים - שלשה ימים קודם ראש השנה וכן קודם יום כפורים, צריך השליח צבור וכל מי שנברר מהקהל להתפלל או לתקוע, צריכין להפריש עצמן מכל דבר המביאים לידי טומאה, וצריכים טהרה ביותר..., הרי רבי שמעון בר יוחאי לא רצה לשמוע התפילה משום אדם בבית הכנסת בראש השנה ויום כפורים, אלא אם כן היה בוחן אותו שלשה ימים קודם יום טוב, שהיה בודק אותו אם הוא הגון להתפלל, הן מחמת מעשיו, הן מחמת ידיעת הכוונה.. על כן צריך להיות השליח צבור או התוקע, בעל תשובה גמור, וגם ילמוד התפילה וכוונת התקיעות ביותר.   דברים אלו, שנפסקו להלכה (מג"א תקפא ט) זוכים

קולות בין ששית לשביעית - דרשת ליל ראש שנת השמיטה

חכמינו תארו בגמרא את סדר השנים לפני ביאת המשיח (סנהדרין צז א) - "בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא". אי אפשר לה לגאולה לבוא בפתאומיות, בשקט ובהיחבא. קודם ליציאתה אל הפועל, היא מחייבת אותנו לעסוק בשינוי הצפוי בגינה: "כאשר הוא קרוב אל הויה החדשה שתהיה בעולם, אז תצא לפועל מה בקולות אשר יהיו" (מהר"ל, נצח ישראל לב) . החובה הזו מתעוררת בשעה זו - של מעבר בין ה"ששית" ובין ה"שביעית" בשנות השמיטה - והיא מתגברת בשנים אלו שבהם עולמנו - הפרטי והכללי עובר טלטלה.   כשרש"י מבאר את משמעותן של הקולות בשנה השישית הוא מציע שני פירושים:   יצאו קולות שבן דוד בא. לישנא אחרינא: קולות מתקיעת שופר, שנאמר ' יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל'.   אפשר לנו לומר, ששני הפירושים מכוונים לעניין אחד, כשרש"י מתאר את תקיעת השופר בשנה השישית הוא לא מתאר שנה שלמה של תקיעה בשופר גשמי אלא התעוררות רוחנית, כפי שדרש הרב קוק (מאמרי הראי"ה, שופרות) -   "מהו לאמיתו של דבר שופר של גאולה? בשם "שופר של משיח" אנו מתכווני