הרהורים ותורה

הדברים נכתבים לע"נ רבי נסים נעים זצ"ל - מלמד תלמידים שמילא את שליחותו נאמנה, כשליח ציבור ושליח האלוקים כשאנו באים לבחון את מהותו של המורה ועניינו, יש לנו לעיין למעשה במהותו של הכהן. שהרי הכהן הוא המורה הטיפוסי המופקד על הוראת התורה ותלמודה כמאמר הפסוק [מלאכי ב ז] - 'כִּֽי־שִׂפְתֵ֤י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ־דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ הֽ'־צְבָא֖וֹת הֽוּא'. לא פלא, שמצאנו בדברי הגמרא [מועד קטן יז א] דרשה המבקשת ללמוד מפסוק זה העוסק הכהן את ההנהגות הנוגעות אל הרב המלמד - 'אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו'. שליחותם של הכוהנים כפולה היא - הם מכפרים על ישראל ומאידך מקיימים את ציווי האל. מהו אם כן הגדרת תפקידם של הכוהנים - האם הם שליחים של עם ישראל או שליחים של הבורא. בדבר זה למעשה, נסתפקה הגמרא [נדרים לה ב, יומט יט א-ב] - 'הני כהני, שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא?' (כוהנים אלו, שלוחים שלנו הם או שלוחי שמים) . ספק זה לא נפשט בדברי הגמרא, ולא בכדי. כנראה, ששני הצדדים נכונים הם.

הארה לנר ראשון של חנוכה ==================== אנו מדליקים נר אחד הלילה. לכאורה אור אחד, בודד וחדגוני. אבל בהבדלה ברכנו "בורא מאורי האש" כי באש, אפילו של נר אחד, יש כמה גוונים ומאורות. אבל את האורות המגוונים הללו שיש בנר בודד אפשר לראות רק מקרוב. כל ילד, כל אדם, הוא נר. מרחוק הוא נראה סתם נר בודד, אדם אחד חסר ייחוד. אבל אם נתקרב אליו - אל הילד בסוף השולחן, אל האדם בקצה המסדרון - נגלה בו שפע של אורות צבעוניים. אז נברך בהתפעלות "בורא מאורי אש". הארה לנר שני של חנוכה ================== הנר השני שאנו מוספים אינו שונה מקודמו. הוא דומה לו, עוצמתו זהה וגובהו שווה לנר הראשון. אבל עדיין הוא מחולל שינוי, אולי אפילו מהפכה - 'טובים השניים מן האחד'. הנר הזה מוסיף _והולך_. גם בהליכה, הצעד השני דומה בדיוק לראשון אבל בלעדיו לא היה האדם מתקדם עוד קצת במהלך חייו. אנו רוצים שינויים, חיים קופצניים מלאי תזזית אבל הנר השני מלמד אותנו ללכת. ללכת ולא לקפוץ או לרקוד. להוסיף ולהתקדם בלי צורך לשנות ולהחליף על כל צעד ושעל.. הארה לנר שלישי של חנוכה ================

1.       תורה אור 2.       שני המאורות 3.       כתית למאור 4.       המנורה הטהורה 5.       המנורה ועץ הדעת 6.       אור החיים 7.       אור וצל 8.       האור הגנוז תורה אור מבין כל כלי המשכן והמקדש תפסה המנורה מקום של חשיבות וייחודיות והפכה לאחד הסמלים הבולטים לעניינו של המקדש במישור ההלכתי והמחשבתי. הציווי על הדלקת הנרות ותיאור המנורה מופיע בתורה שלוש פעמים [1] , דבר שאינו מצוי בשום כלי אחר ומעיד על מעלתה המיוחדת. ואכן, במשך כל שנות הגלות דווקא המנורה הייתה הסמל לזכר המקדש ולכמיהה לשוב ולראותו, כשהיא מופיעה בציורים במטבעות ובסמלים, החל מימי מרד בר כוכבא ועד לעצמאות ישראל ותקומתו. כידוע, כל ענייני המקדש וכליו הינם רמזים לעניינים רוחניים עליונים ומרוממים שזכו לביאור והרחבה בעולם הסוד הקבלה והחסידות; נדמה, כי גם כאן זכתה המנורה להתייחסות מעמיקה. בדברים הבאים ננסה על ידי עיון במדרשים ובפרשני המקרא על דרך המחשבה הדרש והרמז להראות היבט נוסף בעניינה של המנורה, בעיקר בתור סמל ללימוד תורה. לאור דברינו, תקבל המנורה צביון ייחודי נוסף בתור סמל ללימוד תורה מיוחד ונפ