הרהורים ותורה

במבט ראשוני, תיבת נח נתפשת כ'עיר מקלט'. מקום שבו בני אדם ובעלי חיים הסתתרו מפני איום טבע אימתני. אולם המקובלים ובעלי המוסר בעקבותיהם מוצאים בתיבה ייעוד אחר לחלוטין. הם רואים בה 'עיר עולם' - תמצית של היקום כולו המהווה מודל לחיקוי. לפני המבול, העולם היה מושחת. אנשים היו גוזלים אחד מהשני, השייכות המשפחתית והזוגית נשחקה אפילו בקרב בעלי החיים. העולם היה חייב להימחק. אבל, כבר אז התעורר הצורך בהקמת יסוד לעולם חדש, ליום שאחרי. לשם כך, הוקמה תיבת נח - "בית ספר לחסד", המקום שבו תילמד האנושות כיצד בונים עולם הרוס. בתיבה, התקיימו משפחות גרעיניות ורחבות של בני אדם וחיות. בתיבה, אף יצור לא גנב מהשני את מאכלו או שטח מחייתו. בתיבה, בני אדם עסקו בהאכלה סיזיפית של בעלי החיים ובאחזקת היקום. בעולם הגדול לא התקיים מודל של נתינה, לכן נוצרה בו קפסולה מרוכזת של חסד. קפסולה שהוכיחה כי הקדשת זמן לטובת השני הוא דבר אפשרי והכרחי - "עולם חסד יבנה". העולם עוד יתדרדר, האנושות תגיע לשפלים נוראיים אבל מציאות שבה כולם יהיו מושחתים לא תהיה יותר, מבול נוסף לא יבוא בזכות התי...

התורה לא מתארת שום פעולה של נח להצלת דורו. לא רק שנח לא מנסה לשפר את מעשיהם, הוא אפילו לא בוחר להתפלל עליהם כדי שינצלו. רבנו בחיי מסביר על פי תשובת ה' לאברהם בסדום שרק אם יש עשרה צדיקים ניתן להציל ציבור מכיליון. משפחת נח מנתה רק שמונה אנשים ונשים ולכן לא היתה התפילה מספיקה להציל את כל העולם בעבורם. דברים אלו מאירים באור חדש את היחס לגזירת המבול. נח לא היה צריך לשנות את כל בני דורו כדי להצילם. די היה לשכנע שני אנשים לשנות את דרכם - והעולם היה ניצל!. פעמים רבות אנו מבקשים מהפכה כוללת, והנה אנו למדים כי לפעמים כל המשנה שתי נפשות - משנה עולם מלא..

העורב שנשלח מהתיבה לא מילא את שליחותו, הלך ושב מבלי תועלת. דווקא העורב, ששמו מצביע על ערבות הדדית, אינו מוכן ומסוגל לבשר את היוולדו של עולם חדש, חסוד יותר. על העורב מספרים חז"ל שאינו זן את בניו ומתאכזר אליהם, שאוהב את רק בני מינו ושהתעלם מהבריאה המושמדת והיה עסוק בימי המבול בתשמיש עם אשתו - דמות כזו לא תביא בשורה חדשה. --- יש בתכונת העורב סגפנות מתבודדת, המתעלמת מכל היתר ומתרכזת ביעודו ועניינו של האדם. לכן, העורבים מוצאים את אליהו כחבר ורע ומפרנסים אותו בבדידותו במדבר. לכן, אותיות התורה המוגבלות בדיו השחור שלהן ותלמידי החכמים המתעלמים מהכל ודורשים בהם תילי תילים של הלכות - כולם נמשלו בשיר השירים לעורב: "קווצותיו תלתלים שחורות כעורב". --- אבל, אלו אינם מנהיגנו, כאלו טיפוסים לא יכולים להוביל ולהנחות את הציבור, לבנות את העולם הנהרס. לשם כך דרושים לנו טובי עין, אנשי יונה הרגילה להביא מסרים לשולחיה ולהיטיב עימם. לכן במקדש יש "כלה עורב", ובפנים מקריבים יונה ותור להתקרב לה'. על שופטינו ורבנינו להיות כאנשי הסנהדרין, שעליהם דרשו חז"ל את המשך הפסוקים ב...

בשני חטאים אנו מוצאים שהתורה מציינת את ירידתו של הקב"ה לעולם על מנת להעניש את החוטאים. במגדל בבל - 'וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל' (בראשית יא ה) ובסדום - 'ארדה נא ואראה' (בראשית יח כא). בשני החטאים הללו העונש זהה - הריסת עיר שבני אדם בנו ופיזור כל תושביה לכל עבר. יש לנו לעמוד על המשותף שבין שני החטאים הללו שהובילו לעונשים זהים ולאופן פעולה דומה שבו בוחר הקב"ה. זאת, כשפעולת ירידת הבורא אל העולם היא פעולה חריגה במשמעותה וזוקקת הבנה מיוחדת כשמדובר במי שאין לו גוף ומלוא כל הארץ כבודו. רבי עובדיה ספורנו (בראשית יא ה) עומד על משמעותה של הירידה בשני ההקשרים הללו ועל פירושה המילולי: 'הנה לשון הירידה לראות יאמר על האל יתברך כשאין הענין אז ראוי לעונש אלא מפני הקלקול הנמשך אליו בסוף הענין, כבן סורר ומורה שאמרו "ירדה תורה לסוף דעתו". וכן היה ענין סדום שכתב בו "ארדה נא ואראה"..'. נמצא אם כן, שהירידה איננה מעשה פיזי אלא צורת התייחסות. האל בוחר להתעלם מהאירוע המתרחש ולבחון דווקא את הנזק הצומח בעקבותיו. פעולה זו היא ירידה לסוף דעתו...

כבר נודעו בשערים דברי רש"י (בראשית ו ט) על מעלתו של נח - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן אילו היה בדור של צדיקים - היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי: לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם - לא היה נחשב לכלום. למרות שדברים אלו כבר נלמדו בדקדקנות רבה ונדרשו פעמים אינספור, עדיין מצויה בהם לחלוחית של חידוש הנוגעת לעבודת ה'. נבוא לעיין בפירושו של ר' מרדכי יפה - "לבוש האורה" על רש"י: ודע ששתי אלו הדעות, רוצה לומר הדורשים לשבח והדורשים לגנאי, נותנים לנח מדרגה אחת בצדקותיו, ואינם חלוקים במדרגת מעלת צדקותיו של נח, ולדברי שניהם לא היה אלא צדיק בינוני. אלא שזה הדורש לשבח ואומר, שכוונת הפסוק היא אם היה בדורות של צדיקים ולמד ממעשיהם -ודאי היה צדיק יותר גדול ממה שהיה, וזה הדורש לגנאי אומר פירוש "בדורותיו" – לפי דורו היה צדיק ומגנהו הפסוק לומר, שלא היה אדוק בצדקתו, שגם אם היה בדורו של אברהם, לא היה צדיק יותר, כי לא היה לומד ממעשיו ולא היה נחשב לכלום. יוצא אפוא, שהמחלוקת בין הפירושים אינה האם נח היה צדיק קטן או צדיק גדול. במד...

כשהמשנה (אבות ג יד) רוצה לתאר את חשיבותו של כל אדם, היא מציינת את אדם הראשון כמודל - 'הוא (ר' עקיבא) היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם; חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר: "בצלם אלוקים עשה את האדם"' . המקור לדברי המשנה הוא הפסוק מפרשת נח (בראשית ט ו) - 'שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם' . הבחירה של המשנה דווקא בפסוק זה מפרשת נח תמוהה לאור העובדה שהמשנה הייתה יכולה להביא ראיה מהפסוקים הקודמים בתורה - 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו' (בראשית א כו) או 'ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו' (בראשית א כז) . יתרה מזו, מתחילתו של פסוק זה למדו רבותינו דרשות נוספות המעלות תמיהה. חז"ל (ילקוט שמעוני נח סא) למדו למשל מהפסוק את האיסור להפיל עובר במעי אמו - '(ההורג חייב) אף על העוברין דכתיב 'שופך דם האדם באדם' - איזהו אדם שהוא באדם? הוי אומר זה העובר.' באופן אחר דרשו חז"ל בהמשך דרשתם את הדברים על האיסור לאדם לפגוע בעצמו - ''ואך את דמכם לנפשותיכם...

מגדל בבל היה מאז ומתמיד מקור לפרשנויות רבות ומגוונות, בפרט בשל תגובת הקב"ה שבאופן ייחודי חושש לכאורה מהשלכותיו של המגדל ההולך ונבנה. ביניהם בולט פירושו של המלבי"ם הנוגע לחיי החברה המודרנית וללבטיה הרבים וכך הוא מתאר [בראשית יא א-ב] את הלך הרוח שהוביל לבנית המגדל: ' עד העת ההיא חיו חיי המשפחה בהשקט ובטח, ולא רבו הצרכים והקנינים כל כך, ועניניהם היו מועטים ושווים... אז עלה בלב הדור החדש לעזוב דרך הקודם וחיי המשפחה ,..., רצו להתישב ולכונן ממלכה גדולה ולחיות חיי המדינים ומלך בראשם מושל ממשל רב '. המלבי"ם [בראשית ד כג] מחדש שאין זו הפעם הראשונה שבה האנושות חפצה בריבוי הקניינים והרצון לחיות חיים מדיניים על חשבון ערכי האחדות ונימוסי ההנהגה החברתית. כבר בימי קין ובניו תופעה זו התפרצה בקרב האנושות וכבר אז הזהירה התורה מהשלכותיה: ' שהגם שקין יסד עיר וקבוץ מדיני ותקן נמוסים להנהגת החברה , בכל זאת אם לא התבונה תתן קולה ואם לא יהיו האנשים בעלי יושר ואוהבי צדק בטבעם לא יועילו הנמוסים .. '. חיי המשפחה לא מסתכמים רק בתא המשפחתי אלא ברגשות האחווה ואהבת הזולת שמ...