הרהורים ותורה

ספירת היסוד היא הספירה התשיעית מתוך עשר הספירות שבהן בורא הקב"ה ומנהיג את כל העולמות. זו אחת הספירות המפורסמות ביותר, שבאה לידי ביטוי בתפילות רבות ובעבודה פנימית ומעשית שנועדו לתקן את פגמיה. זאת, משום שספירה זו נועדה להבטיח מעבר ראוי בין שמונת הספירות של השכל והמידות ובין הספירה היישומית של המלכות. כל השפע מתנקז אל מידת היסוד ומתוכה הוא מגיע להשפעה מעשית, לא מדובר בסגנון אחד של המציאות אלא בשורש ההוויה כולה. מידת היסוד, כמו המים, היא מקור חיים לעולם ולמציאות. בשל כך, היא סובבת את כל המציאות ואינה יכולה להשאיר מקום שלא יהיה מבוסס על היסוד. ממש כמו שכל רצפת הבית חייבת לעמוד על יסודות איתנים. יש אנשים שזכו להיות אלו שכל העולם מיוסד ומבוסס עליהם. דמותו של מי שזכה לכך היא דמותו של הצדיק - ' צדיק יסוד עולם'. הצדיק הוא מי שחונן ונותן שפע לכולם אולם עושה זאת כפי המידה הראויה והנכונה. כך למשל הוא נותן צדקה אך גם מקפיד לעשות צדק. הצדקה של הצדיק היא למעשה הענקת חיים לעולם 'וצדקה תציל ממוות'. לעומת זאת, כאשר מוגבל כוחו של האדם להשפיע טוב הוא נאלץ להתכנס פנימה ולאסוף את

חכמתו של שלמה המלך החלה בחלום, חלום שבו ביקש (מלכים א ג ט) 'וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ' והתבשר מאת הקב"ה (מלכים א ג יב) 'הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ' . בסיומו של החלום, מחליט שלמה לערוך משתה (מלכים א ג טו) - 'וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו' . ממשתה חד פעמי זה למדו חז"ל במדרש (ילקוט שמעוני מלכים א קעה) הלכה מיוחדת - 'אמר רבי יצחק: מכאן שעושים סעודה לגמרה של תורה' . דברים אלו היו העוגן לדברי הפוסקים המציינים מנהגים שונים הקשורים לסעודות בסיומי לימוד שונים. כן מצאנו בפוסקים שנהגו לעשות סעודה כשמסיימים ללמוד מסכת או ספר (אורחות חיים א הל' תלמוד תורה) - 'ונהגו לעשות סעודה ביום סיום הספר' . באופן דומה ביום שמחת תורה (אור זרוע שכ) - 'עושים חתני התורה סעודה גמורה ומזמנין מבני

ספירת המלכות היא הספירה האחרונה מתוך עשר הספירות שבהן בורא הקב"ה ומנהיג את כל העולמות. בהבנה הפשוטה, מלך הוא מי שהכול שייך לו והוא הכי חשוב בממלכה. אבל למעשה, התיאור הזה מתאים לאדם עשיר מאוד או לגברי המקומי. למלך יש עוד תפקיד והוא להחליט ולמשול בממלכה. נמצא שעיקר הגדרתו של המלך הוא כמי שמשפיע לאחרים ולכן זאת אם כן הגדרתה של מידת המלכות. לכל אדם יש כוחות נפש ורצונות גדולים, כישרונות רבים ודברים שטורדים את מנוחתו אלא שאין לנו יכולת ואמצעים לממשם ולהוציאם אל הפועל. כשאדם מתמנה למלך הרי שלא השתנה דבר בכישרונותיו או שסיגל לו רצונות חדשים, כל שהשתנה הוא היכולת והאפשרות שלו ליישם את הדברים. לכן, מידת המלכות היא המידה שדרכה הקב"ה משפיע את השפע האלוקי המורכב מששת המידות שקדמו לה. אמת היא שבניגוד לאדם הזקוק למלוכה על מנת להיות מסוגל להשפיע, הבורא הלא יכול ליישם את כל רצונותיו ללא שיקבלו אותו כמלך. אבל מחמת חסרונות המציאות ורצונו יתברך, הוא קבע שגזירותיו יצאו אל הפועל רק כאשר מלכותו תשרה בעולם. תכונה זו נקראת 'שכינה', והיא מציאות שבה מלכותו של הקב"ה שוכנת באר

נפש האדם מחולקת לעשר כוחות, המתאימים לעשר הספירות. למעלה מעשר כוחות אלו, יש את כח הכתר. כח הכתר הוא הארה למעלה מספירות החכמה-בינה-דעת, המתבטאת בכמה אופנים שבירור שלהם יכול ללמדנו רבות על כוחות אנושיים ואלוקיים שאינם מוגבלים בעולם השכל והעשייה. את ביאורנו נתחיל דווקא בהתוודעות להארה האלוקית המתגלה בספירת הכתר. הארה זו רמוזה בשמו של הקב"ה המתגלה בספירה זו והוא שם "אהיה", המרמז על התגלות עתידית הקודמת להתהוות. התגלות שהיא שורש למציאות ומוכנות ליצירה מבלי להתחיל אפילו בהתנוצצות החכמה הראשונית. בשם זה מתגלה האל למשה עוד בטרם התחיל השלב הראשון ביציאת מצרים. ספירת הכתר אינה מכילה דבר היא 'אין', אולם עצם מציאותה היא ההבטחה להופעת הספירה הראשונה -   "החכמה מאין תמצא" (איוב כח יב). אם השפע האלוקי בכתר מתגלה רק באופן של הבעת רצון להתהוות ומוכנות לכך הרי שעבודתו של האדם היא להמתין בסבלנות לקבלת השפע המובטח. לשם כך, נעיין קמעה בתהליך המתרחש בסוף ספר איוב. לאחר שיג ושיח ממושך בין איוב לשלושת רעיו, שלא העלה דבר,מבין אליהוא כי כל הדיון התיאולוגי משולל מעיקרו.