רשומות

מציג פוסטים מתאריך אוקטובר 28, 2018

ניצול שם ה'

פעמיים מתנהל בפרשה משא ומתן. הראשון, בקניית מערת המכפלה ע"י אברהם והשני בעשיית השידוך ע"י אליעזר. בכל פרשיית קניית המערה אברהם לא מזכיר כלל את הקב"ה ומשתחוה פעמיים לפני בני חת. לעומתו אליעזר מזכיר ללא הרף את חסד ה' ומשתחווה פעמיים לכבודו.  מה מונע מאברהם - שקרא בשם ה' בעולם - להזכיר גם כאן את אלוהיו. כנראה, שהסיבה קשורה למטרת השימוש בשם האל. אברהם לא משתמש בשם ה' כאשר הדבר בא לשרת את מטרותיו האישיות. אלוהים חשוב מדי מכדי להתפאר בו על מנת להוריד את מחיר הנדל"ן. אליעזר לעומתו, לא נרתע מלנצל את הבורא על מנת להשיג הכרעה בעימות עם משפחת רבקה. רק השבוע נתקלנו בדוגמה נוספת לכך ששימוש בכתרה של תורה לצרכים אישיים והישגים פוליטיים עלול להביא אדם שאמור לקדש שם שמים לחלל את שמו ברבים.

*תובנה* - נישואין ומסחר - דומים ושונים

על פי הפסוקים כשרבקה פוגשת את יצחק היא נופלת - "וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל", אולם לפי התרגום רבקה לא נפלה אלא הרכינה את ראשה וגופה כלפי יצחק. מעניין לראות שאת הפועל "להרכין" מציין התרגום לגבי רבקה גם כאשר אליעזר מתאר את הנערה שתטה את הכד להשקות את גמליו. במילים אחרות, כשרבקה פוגשת את אליעזר היא מרכינה את הכד בעבורו, אבל כשהיא פוגשת את יצחק היא מרכינה את כל גופה. זו תמצית ההוויה של הנישואין - הנישואין אינן רק מקום שבו דואגים לתנאים הגשמיים של בני הבית אלא מקום שבו מתמסרים בכל כוחות הגוף והנפש. התובנה הזו עולה גם בהשוואה בין שתי ה'קיחות' שעשה אברהם - קניין השדה ומציאת אישה לבנו. במובן החיצוני והפורמלי יש דמיון אבל בעומקם של דברים - ההבדל הוא עצום. אברהם לא מזכיר את שם ה' ברכישת השדה אולם חוזר עליו כמה פעמים בקיחת האישה. שני המקרים הללו מראים כיצד דברים הנראים מבחינת טכנית דומים, הופכים לשונים משמעותית בעומקם הפנימי.

העקדה שהחליפה את העקדה

תובנה לפרשת וירא קריאת פרשת העקדה יכולה להשאיר טעם של החמצה. מול הדרישה הקשה להקריב את הבן היחיד, הביצוע למעשה מסתכם בהקרבת קרבן בהמה רגילה. היכן למעשה התבצעה העקדה עצמה, מתי זכה אברהם לחוות אותה במלוא העוז? יתכן לומר, שהעקדה לא התרחשה רק בפסגת ההר אלא בכל ההכנות לקראתה. התורה מציינת שאברהם השכים בבוקר והלך בזריזות, כבר באותה שעה הבעיר אברהם את האש. כך מתאר למשל רמח"ל "ותראה שהאדם אשר תלהט נפשו בעבודת בוראו, ודאי שלא יתעצל בעשיית מצוותיו, אלא תהיה תנועתו כתנועת האש המהירה" (מסילת ישרים, זריזות). שלושה ימים של הליכה מאומצת ומלאת התלהבות קודש, של אבא ובן ההולכים יחד - היא עקידת הרצון, הקרבת השכל ושחיטת האגו. לכן ממילא ההקרבה הפיזית הופכת למיותרת - "שכאשר הלך אברהם אבינו במהירות לעשות רצון הש"י עם כל האהבה, ולא זכר מבנו, עורר בזה רחמים והיה התיקון על ידי זה עצמו ואז נאמר לו שיורידוהו..." (פני מנחם ראש השנה).

זמנים של שינוי - שינוי נוסח תפילת הגשמים

נוסח התפילה משתנה בין עונות השנה, בימות הקיץ מבקשים על ירידת הטל ובימות הגשמים על ירידת הגשמים. על פי הדין, אם בימות הגשמים התפלל אדם בלי לבקש על ירידת הגשם תפילתו חסרה ועליו לחזור ולהתפלל שוב. "מי ששכח שאלה בברכת השנים, אם נזכר קודם שומע תפילה - שואל את הגשמים בשומע תפילה, ואם אחר שומע תפילה - חוזר לברכת השנים. ואם לא נזכר עד שהשלים כל תפלתו - חוזר לראש ומתפלל שנית" (רמב"ם תפילה י ח) . עולה השאלה, מה יהיה דינו של אדם שיש לו ספק אם התפלל כיאות והזכיר גשמים או לא. בדבר זה מצאנו כמה גדרים הלכתיים המבדילים בין זמני הספק וההשלכות הנובעות מהן. את החלוקה הראשונית אנו מוצאים בדברי התלמוד הירושלמי (תענית א א) המבדיל בין שלושים יום הסמוכים לתחילת התפילה על הגשמים ובין הימים הבאים לאחריהם. "תני נתפלל ואינו יודע מה הזכיר אם לאו - קודם שלושים יום, חזקה מה שהוא למוד מזכיר , מכאן ואילך מה שצריך מזכיר" . ביום ז' כסלו, שלושים יום לאחר תחילת התפילה על הגשמים, נוצרת חזקה שמעידה על כך שהאדם כבר למוד להתפלל בנוסח "ותן טל ומטר לברכה". מעתה ואילך, האדם מוחזק