הרהורים ותורה

הכול יודעים שהתורה ניתנה בהר סיני, אולם עיון במקראות מגלה שההר שעליו ניתנה תורה זכה לכמה וכמה שמות. אחד השמות של ההר הוא הר חורב, שמופיע בתורה בהקשרים מיוחדים מאוד ויתכן והוא טומן בחובו משמעות מיוחדת. בדברי חז"ל (שבת פט) שני השמות הללו מזוהים כשמו של אותו מקום - 'רבי יוסי ברבי חנינא: ..מדבר סיני - שירדה שנאה לאומות העולם עליו, ומה שמו? חורב שמו. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: הר סיני שמו, ולמה נקרא הר חורב? שירדה חורבה לאומות העולם עליו' . בחומש שמות אנו פוגשים את שם 'חורב' בשלוש מקומות בלבד. הפעם הראשונה היא במעמד הסנה בו מסופר על משה (שמות ג א): 'וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה '. לאחר מכן, בהכאה בסלע להוצאת מים ברפידים, לפני מתן תורה (שמות יז א, ו) - 'וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם.. הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן משֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי

בתיאור חטא המרגלים בפרשתנו יש מספר הבדלים לעומת הסיפור המקראי בחומש במדבר. אחד מהם הוא תיאור הבכי של בני ישראל בעקבות החטא. בחומש במדבר מתוארת בכיה אחת ולאחריה ניסיון העפלה (במדבר יד א, מ): 'וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא.. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ'. אולם בחומש דברים מתוארת בכיה נוספת, לאחר כישלון ניסיון ההעפלה (דברים א כז,מד-מה): 'וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ.. וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם.. וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם'. אם כן, חטא המרגלים גרם לשתי בכיות - אחת לאחר שמיעת גנותה של הארץ ואחת לאחר הכישלון לעלות אליה. שמא שתי בכיות אלו מכוונות לשני בתי המקדש שנחרבו בשל אותה