רשומות

מציג פוסטים מתאריך נובמבר 17, 2019

יציאה מבוהלת

בהכנות לשבעת ימי המילואים מצווה התורה את הכהנים להישאר באוהל מועד במהלך אותם ימים. כך מתואר הציווי (ויקרא ח לג,לה) - 'וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם: וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי:' . הציווי שלא לצאת במשכן ולשבת בו במשך שבוע ימים נראה כמיותר ולא הכרחי. רבותינו ביקשו לבאר את איסור היציאה מאוהל מועד במספר דרכים המובילות אותנו. רמב"ן (ויקרא ח לה) מבקש לצמצם באופן משמעותי את האיסור, לדבריו - הנשענים על דברי המדרש - הציווי הוא רק שלא לצאת מן המשכן 'עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם באותו העת' . כלומר, אין כאן מעשה מיוחד השמור לחנוכת המשכן אלא 'מצוה נוהגת לדורות, שלא יניח כהן עבודה ויצא' . אין זה מכובד שבאמצע עבודת הקרבנות יניח הכהן את כלי עבודתו ויצא לצרכיו האישיים. דברים אלו מעוררים תמיהה, שכן אין לאיסור זה משמעות בימי המילואים שבהם הכוהנים לא עסקו כלל ב

עשו לכם רב!

כמעט מובן מאליו, שהתשובה צריכה להיות מחוברת אל המציאות, היא הרי נוגעת בה ומתייחסת אליה. בכל עת וזמן, ישנם חטאים חדשים, דילמות המשחרות לפתח ושאלות המתחדשות לבקרים. למרות כל זאת, רובנו חוזרים על התשובה ולא חוזרים בתשובה - אותו וידוי, אותה סליחה, אותו מקום ואותה הרוח. חז"ל מתריעים רבות מתשובה שכזו; הממשיך להתוודות על חטאיו בעבר, לאחר שכבר שב עליהם, כונה בלשונם "כלב השב על קיאו" והמתעלם ממצבו העכשווי נמשל ל"סוס שוטף במלחמה". אל לו לאדם לעשות תשובה הדומה לזו של השנה הקודמת או המנסה לחקות את זו של האחר, "אין האמת של אדם זה דומה לחברו ואין שעה דומה לחברתה" [ליקוטי הלכות, הל' גניבה סעיף ט]. "כל זמן מאיר בתכונתו" כתב הרב קוק [אגרות הראי"ה, אגרת שעח] ואני מרשה לעצמי להרהר בקול מעל במה זו, על הארת תכונת הזמן של השנה שמסתיימת בימים אלו. כשאני מנסה להעלות זיכרון שנה זו לפניי, עולה בי שאלה אחת הזוקקת עשיית תשובה ומתן תשובה. האירועים שאירעו בשנה שנסתיימה לה ערערו בצורה חריפה את סמכותם של הרבנים. *** מה לא היה לנו השנה? - התבטאויות

'יתד להתלות בה' - על ייחוסו של רבי עקיבא

בבואנו לתהות על מקורו של רבי עקיבא, גדול מלמדי תורה שבעל פה, נופתע לגלות שהוא מגיע מייחוס פשוט במיוחד. הגמרא (ברכות כז ב) מתארת שחכמים חששו מלמנות אותו לנשיא 'דלית ליה זכות אבות' והוא מצדו הגיב בצער לאחר שרבי אלעזר מונה במקומו - 'לא שהוא בן תורה יותר ממני אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו, אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה ' (ירושלמי ברכות ד) . אכן, הרמב"ם (הקדמה ליד החזקה) מתאר שרבי עקיבא היה בן גרים - 'ור' עקיבא בן יוסף קיבל מר' אליעזר הגדול ויוסף אביו גר צדק היה' . לא פלא, שהמדרש (אבות דרבי נתן יב ב) מעיד עליו שהוא דוגמה למי שלמד מעצמו ולא מאבותיו שהרי 'אף ר' עקיבא לא זכו לו אבותיו' . לא זו בלבד שאביו של רבי עקיבא היה נכרי, הוא גם השתייך למוצא מאוד מפוקפק. הגמרא (סנהדרין צו ב, גיטין נז ב) מספרת ש 'מבני בניו של סיסרא למדו תורה' או 'למדו תינוקות בירושלים' כאשר ר' ניסים גאון (ברכות כז ב) מעיד שכוונת הגמרא היא לר' עקיבא בעצמו. סיסרא הרשע מצא את מותו באוהלה של יעל לאחר מלחמתו ב

בני עקיבא

בדברי חז"ל (אבות דרבי נתן ב יב) מוצג רבי עקיבא כדגם מופלא ללימוד תורה המתגבר על כל הקשיים ותנאי החיים המורכבים, ביניהם היותו מטופל בילדים. על דמותו של רבי עקיבא דובר רבות, ננסה בדברים הבאים לעסוק גם בדמותם של בניו ובניו. אחד מבניו הוא רבי יהושע, שמוזכר כמי ששואל את אביו בהלכות נגעים (שבועות ו א) ויש אומרים שהוא רבי יהושע בן קרחה המופיע בתלמוד פעמים רבות (תוס' שבת קנב א) . התוספתא (כתובות ד ז) מתארת שהוא התנה עם אשתו בכתובתה שהיא זאת שתפרנס את הבית בעוד הוא יעסוק בתורה. אולם במציאות נוצר קושי בין השניים, בשנות הבצורת האישה לא עמדה בעומס וקבלה על התנאי בפני חכמים. כששניהם עומדים בבית הדין, רבי יהושע מבקש מאשתו לספר על התנאי שלהם והדיינים נאלצים לומר לה שעליה לעמוד בהתחייבויותיה. הסיפור בין רבי יהושע ובין אשתו מזכיר לנו סיפור אחר, הסיפור על רבי עקיבא ורעייתו. גם הם התחתנו מתוך חלוקה ברורה של בעל לומד ואישה מפרנסת. אבל מה שהצליח מעל למצופה אצל רבי עקיבא, נקלע למשבר עמוק אצל בנו. לא רק בנו של רבי עקיבא ניסה לחקות את הוריו, גם בתו ביקשה ללכת בדרכיהם. הגמרא (כתובות סג א)