רשומות

מציג פוסטים מתאריך פברואר 4, 2018

הדרך אל האמת

את האיסור לשקר התורה מצווה בלשון ייחודית - "מדבר שקר תרחק" . מפורסם הפירוש שמדגיש את חומרתו של השקר עד כדי שיש להתרחק ממנו. כפי שמצינו בלשונו של ספר משלי [ד כד] - "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ" . אולם אם נתבונן בלשון הפסוק, נבחין שהתורה למעשה לא מצווה לומר אמת. גם רוב מוני המצוות [רמב"ם, רמב"ן, חינוך; בניגוד לסמ"ג (עשה קז) והסמ"ק (סי' רכו)] לא ספרו מצווה כזו, עד כדי שהרשב"ץ [זוהר הרקיע קנט] תמה - ''האיך אפשר שלא תהיה לנו מצות עשה בדבור אמת?'' . אולי אפשר להציע, שהתורה אכן לא מצוה לומר אמת, כי האמת היא כמעט בלתי מושגית. אי אפשר לצוות על אמירתה הישירה או עשייתה המדויקת. "אין האמת מתגלה לאדם קטעים קטעים, אלא על ידי הופעה כללית בבת אחת. וכל טורח הלימוד, של הקטעים, הוא בא להכשיר את האדם להופעה כללית זו" . [שמונה קבצים, קובץ א תקל]. בכל אמת מעורב קצת שקר, בכל מעשה - נגיעה אישית, בכל ידיעה - קושי או הבנה חלקית. "כי עיקר האמת הוא לידע שאי אפשר להשיג עצם האמת , כי עצם האמ

זעקת המציאות

בפרשתנו מתוארת צעקתם של החלשים ושמיעתה באזני ה' בשתי פרשיות הסמוכות ודומות זו לזו: (כ) וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: (כא) כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן: (כב) אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ : (כג) וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים: פ (כד) אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ: (כה) אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: (כו) כִּי הִוא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי : שמות כב בעיון ראשון בפרשיה הראשונה נראה, כי פרשה של שכר ועונש אנו רואים כאן. מידה כנגד מידה באופן הבולט ביותר - המענה יתום יגרום לבניו שיהיו יתומים. אם כן קשה, מדוע מציינת התורה את זעקתו - הכפולה ומכופלת - של המעונה ומה פשרה