רשומות

מציג פוסטים מתאריך יולי 26, 2020

צרעת מדבקת

מרגע שאדם הוכרז כמצורע, הוא מתחייב ביציאה מחוץ למחנה ובדידות מחברת בני אדם. הקשר בין הנגע עצמו לעונש של הריחוק החברתי אינו ברור די הצורך. חז"ל נזקקו לקשר זה וכרכו את הצרעת בעוון לשון הרע שמרחיק בין בני אדם ומתוך כך, ביארו את הבדידות על דרך מידה כנגד מידה - "הוא הבדיל בין איש לאשתו בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה: 'בדד ישב'.." (עירובין טז) . אבל ברבותינו הראשונים אנו מוצאים הסבר מציאותי הרואה בצרעת מחלה, כדרך המחלות שאנו מכירים. כך אנו מוצאים בדברי חזקוני ודעת זקנים מבעלי התוספות (ויקרא יג מו) "בדד ישב - לפי שאותו חולי מתפשט בבני אדם הרגילין אצלו" וכן בדברי רבנו בחיי ואבן עזרא (ויקרא יד ז) מבואר שמקום המצורע הוא "על פני השדה מקום שאין שם יישוב, שלא תדבק הצרעת" . כלומר, בדידותו של המצורע אינה עונש רוחני או חינוכי המכוון למצורע, אלא אמצעי הגנה שנועד לשמור על סביבתו של המצורע. לא זו בלבד, אלא שבני אדם עצמם מתרחקים מהמצורע מחשש להידבק בצרעתו. ההסברים הללו נשענים בשורשם על התפישה שצרעת היא מחלה, כמעט כשאר המחלות הויראליות. לתפישה זו יש חולקים