הרהורים ותורה

בכל תפוצות ישראל ובארץ ישראל מציינים את ראש השנה במשך יומיים. יום טוב שחל במשך יומיים הוא לא דבר זר בחוץ לארץ, שכן הם חוגגים בכל יום טוב במשך שני ימים בשל 'יום טוב של גלויות'. דבר זה נעשה בשל ספקות בעיבור החודש ובעיות בהעברת ההודעה מבית הדין בירושלים לבני הגולה כולה. אבל, העובדה שגם בארץ ישראל חוגגים את ראש השנה יומיים היא בהחלט יוצאת דופן. כבר הפוסקים דנו בעובדה שראש השנה חל יומיים בארץ ישראל וביארו שהדבר נובע מכך שהוא חל בתחילת החודש, בשונה מכל החגים בלוח השנה. בית הדין לא היה יכול לשלוח שליחים ביום טוב ולהודיע כי חודש אלול הפך למעובר וראש השנה נדחה ביום. גם בימינו, בעידן הלוח המסדיר את עיבור החודשים אנו מציינים את ראש השנה בשני ימים. זאת, משום שזו תקנה שנקבעה בבי"ד הגדול ואדם לא יכול לבטלה גם אם בטל טעמה. למרות הנימוק המעשי, הנדון בספרי ההלכה וחקר השתלשלותה, רבותינו בעלי פנימיות התורה ביססו והעמיקו במציאות הימים הכפולים של ראש השנה. המעיין בספר הזוהר ובכתבי הסוד והחסידות, מוצא את עצמו כמשוכנע שראש השנה ואינו יכול להיות יום אחד בלבד. נבקש להציג ביאור מופלא מאוד, מק

בתחילת מזמור התהלים (כז א-ג) הנאמר בימי אלול ותשרי אנו קוראים על תיאור של מלחמה - 'לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד: בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְבַי לִי הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ: אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ:' . קריאת המזמור הזה דווקא בימים אלו נסמך על מדרש חכמים שראו בתיאור דוד על מלחמותיו הגשמים, משל להנהגת האומה בימי הדין. אלו הם דברי המדרש (ויקרא רבה אחרי מות כא ד): 'ורבנן פתרין קרייה בראש השנה ויום הכיפורים. 'אוֹרִי' - בראש השנה 'וְיִשְׁעִי' - ביום הכיפורים.. 'בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים' - אילו שרי אומות העולם. 'לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי' - לפי ששרי אומות העולם באין ומקטרגין את ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים לפניו: "רבונו שלעולם אילו עובדי עבודה זרה ואילו עובדי עבודה זרה, אילו מגלי עריות ואילו מגלי עריות, אילו שופכי דמים ואילו שופכי דמים, מפני מה אילו יורדין לגהינם ואילו אינן יורדין?&qu

רבים תמהו על הפיכתו של ראש השנה מיום של מועד ושבתון ליום דין שכל עניינו של האדם והעולם תלויים בו. בתורה לכאורה, אין זכר לדין המחריד שאנו קוראים עליו בדברי התלמוד ובספרי המוסר ואם כן - מה מקור הראיה הזו שדומה שהיא היחידה הממלאת את הלבבות בהכנה לראש השנה. התורה מציינת את היום הראשון לחודש תשרי כיום תרועה (במדבר כט א) , כלומר יום שבו מריעים בשופר. אולם רמב"ן בדרשתו לראש השנה מסביר שעצם הכינוי הזה טומן בחובו את כל משמעותו של ראש השנה כיום דין. הוא מבאר שהמילה 'תרועה' אינה צליל הבוקע מכלי נגינה או שופר - שאינם מוזכרים כלל בפסוק, אלא מציאות של דין. יום תרועה יהיה לכם הוא במילים אחרות הודעה של הקב"ה לעם ישראל - 'היום זה יהיה יום דין עבורכם'.   'והנה נתנה לנו התורה הענין הזה ברמז, והיה נודע בישראל מפי הנביאים ואבות קדושים עד משה רבינו, ועדין הוא בידינו קבלה ומפורסם בתלמוד, ומי שזכה להיות מקובל בסתרי התורה יראה הענין יותר מפורש בכתוב ולשון התורה יותר מבואר בו, כי התרועה היא שעמדה לאבותינו ולנו,.., אלא תרועה היא מדת הדין.., ואמר 'יום תרועה יהיה לכם'