רשומות

מציג פוסטים מתאריך נובמבר 12, 2017

הליכה מיואשת אל המוות

אחד האירועים הדרמטיים ביותר בחיי האבות הוא המפגש בין עשו השב מן השדה ובין יעקב המבשל את נזיד העדשים. בקריאה ראשונה נראה, כי מדובר באירוע מקרי של מצוקת רעב חריפה הנענית בעסקה מוצלחת המנצלת את ההזדמנות. אבל יש עדיין מקום לשאול - האם עד כדי כך בז עשו לבכורה שהיה מוכן לוותר עליה בשביל רעב זמני?. מוכרחים אנו לומר, שנימוקו של עשו לוויתור על הבכורה [בראשית כה לב] - 'הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת' אינם מילות גוזמה הנפוצות במחוזותינו בסלנג אלא אמירה עמוקה של אובדנות חריפה. למרות ההבנה הפשוטה, שאמירתו של עשו נבעה מהתשישות הזמנית שממנה סבל באותו יום [ספורנו] רוב הפרשנים מוצאים כאן רובד כללי יותר. עשו ראה את עצמו כמי שחייו מוטלים בסכנה, הוא חי בתודעה שהמוות אורב לו בפינה. הפשטנים שבפרשנים תולים זאת בכך שעשו היה איש שדה עם מקצוע מסוכן של התמודדות עם חיות רעות [מדרש שכל טוב, רשב"ם, אבן עזרא, רד"ק, חזקוני, דעת זקנים מבעלי התוספות, העמק דבר] . עד כדי כך מגיעים הדברים לחריפות בפירוש הכלי יקר - 'כי נראין הדברים שבכוונה ולא במקרה יזד יעקב נזיד, כי ידע שיבוא עשו מן השדה והיה ר