הרהורים ותורה

המדרש מגלה שבקריעת ים סוף התעורר על עם ישראל קטרוג גדול מן השמים שהשווה ביניהם ובין המצרים. מלאכי השרת תמהו מה ההבדל שבין שני העמים, שבזכותו ניצל עם ישראל אבל העם המצרי טבע. בעל ה'כלי יקר' (שמות יד כב) מבאר שהקטרוג נוצר כאשר ישראל התחילו ללכת בתוך ים סוף. 'כאן נאמר והמים להם חומה מלא בוי"ו, ובסמוך נאמר חמה חסר בלא וי"ו,.. שהוא לשון אף וחימה לפי שהיו ישראל נתונים בדין אם להנצל או אם להטבע עם המצרים,.., שבבואם לים, היינו בכניסתם היו צדיקים גמורים לכך נאמר אצלם חומה מלא, אמנם כאשר הלכו על שפתו השני ממרים היו עם ה'' . באותן שעות מועטות עם ישראל מתחיל לראות את הכסף והזהב שנופל בחלקו כשלל גדול. גם ביציאה מן הים, עם ישראל לא מוכן להמשיך במסע אל הר סיני ומתעכב באיסוף ביזת הים. דבר זה מעורר קטרוג גדול על העם ששוכח את ייעודו המקורי ומסתנוור ממותרות חומריות. קטרוג זה אינו רק מנת חלקם של מלאכי השרת אלא גם של משה רבנו המתנהג כלפיהם בתקיפות. 'לפי שלא רצו לפרוש מן ביזת הים והיה משה מתירא פן ריבוי העושר יביאם לידי חטא,.. על כן הסיעם בעל כרחם. ועוד חשב משה שר

המעיין במדרשי חז"ל אודות מצבם הרוחני של ישראל במצרים יהיה שרוי במבוכה גדולה. מצד אחד, המדרשים מתארים מצב רוחני ירוד עד כדי דמיון מוחלט בין ישראל למצרים. דמיון שהעמיד בספק את הזכות של ישראל להיות נגאלים מן השעבוד. כך למשל מתאר המדרש (ויקרא רבה אחרי מת כג ב) את הקושי לגאול את עם ישראל בשל הדמיון הגדול לעם המצרי - 'אלו ואלו ערלים, אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים, א"כ לא היתה נותנת מדת הדין לישראל שיגאלו ממצרים לעולם!' . בשל כך, הקב"ה מבקש ממשה לפעול לשינוי המצב הרוחני בעם כתנאי לגאולה 'אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים לא יגאלו, לך ואמור להן שיניחו מעשיהן הרעים ולכפור בעבודת כוכבים' (שמות רבה בא טז) . הקושי הזה הופך לתביעה וקטרוג מכוחות רוחניים וטבעיים כאשר מגיעים ישראל לקריעת ים סוף - 'והיו מלאכי השרת תמהים לומר בני אדם עובדי עבודה זרה מהלכין ביבשה בתוך הים ומנין שאף הים נתמלא עליהם חמה..' (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח ו) . לעומת התיאורים המחרידים הללו, אנו קוראים תיאורים אחרים המ