ממרה לתמרים

המדרש מגלה שבקריעת ים סוף התעורר על עם ישראל קטרוג גדול מן השמים שהשווה ביניהם ובין המצרים. מלאכי השרת תמהו מה ההבדל שבין שני העמים, שבזכותו ניצל עם ישראל אבל העם המצרי טבע. בעל ה'כלי יקר' (שמות יד כב) מבאר שהקטרוג נוצר כאשר ישראל התחילו ללכת בתוך ים סוף. 'כאן נאמר והמים להם חומה מלא בוי"ו, ובסמוך נאמר חמה חסר בלא וי"ו,.. שהוא לשון אף וחימה לפי שהיו ישראל נתונים בדין אם להנצל או אם להטבע עם המצרים,.., שבבואם לים, היינו בכניסתם היו צדיקים גמורים לכך נאמר אצלם חומה מלא, אמנם כאשר הלכו על שפתו השני ממרים היו עם ה''.

באותן שעות מועטות עם ישראל מתחיל לראות את הכסף והזהב שנופל בחלקו כשלל גדול. גם ביציאה מן הים, עם ישראל לא מוכן להמשיך במסע אל הר סיני ומתעכב באיסוף ביזת הים. דבר זה מעורר קטרוג גדול על העם ששוכח את ייעודו המקורי ומסתנוור ממותרות חומריות. קטרוג זה אינו רק מנת חלקם של מלאכי השרת אלא גם של משה רבנו המתנהג כלפיהם בתקיפות. 'לפי שלא רצו לפרוש מן ביזת הים והיה משה מתירא פן ריבוי העושר יביאם לידי חטא,.. על כן הסיעם בעל כרחם. ועוד חשב משה שריבוי העושר יהיה סיבה לשלא יהיו ראוין לקבל התורה, כי התורה והעושר בורחים זה מזה והם כצרות זו לזו.. ' (כלי יקר שמות טו כב).

בימים הבאים, העם ילך במדבר ויתחנך למידות טובות והסתפקות במועט, שיכשירו אותם לקבל את התורה באופן הראוי. 'והיו צריכין עוד לילך במדבר בארץ לא זרועה לקנות שמה מדת ההסתפקות,.., ולא ניתנה התורה כי אם לאוכלי המן, כי מירידת המן למדו דרך ההסתפקות אשר מקבלי התורה צריכין לזה' (כלי יקר שמות יג יז). למעשה, יש כאן תהליך של חזרה בתשובה, שבה עם ישראל צריך להיגמל מהמרדף אחר הממון באמצעות קיצוניות לצד השני. מעם שעסוק שעות נוספות בצבירת רכוש הוא משתנה לעם שאוסף את הלחם היומי שלו ללא יכולת לאגור ליום המחר. 'מי שיש לו הרבה יותר מכדי צורכו, גם הוא אינו פנוי לעסוק בתורה.., וגם ממונע זה היו ניצולים במן זה, כי לא ירד כי אם ארוחת איש דבר יום ביומו..' (כלי יקר שמות טז ד). וכך גם בהגעה למרה בה נאלץ לשתות מים מרים, 'שעל ידי שהיו עסוקים בביזה ולא מיהרו לילך אל המדבר מקום קבלת התורה על כן נענשו שלא מצאו סתם מים,.., והם היו עסוקים בביזת הים ולא אמרו נלכה ונרוצה לקבל התורה..' (כלי יקר שמות טו כב).

לאחר הסיגופים במן ובמי מרה, הגיע הזמן להרגיל את עם ישראל מחדש למעמד של עוצמה כלכלית. לשם כך, הקב"ה מביא אותם למקום מיוחד - 'וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם' (שמות טו כז). לאחר הסגפנות עם ישראל מסוגל להכיל שפע כלכלי - 'אשר זהו דרכה של תורה להסתפק בצמצום, אבל זה אינו אלא בתחלת בואו לכח התורה.., אבל אחר שזכה והשיג מעלת התורה זוכה להתפרנס בריוח ובדברים המרחיבים דעת.. כמו שניתן להם במרה מדת הצמצום והסתפקות, כך ניתן להם אחר שעסקו בתורה באילם שתים עשרה עינות מים והוא בריוח גדול' (העמק דבר שמות טו כז).

באילמה העם מנהל מערכת יחסים הרמונית עם המים והשפע ולא מאבק מר, אבל זאת בזכות התובנות שלמדו בתקופת הסיגופים. 'ומה ת"ל 'ויחנו שם על המים'? מלמד שהיו עוסקים בדברי תורה שנתנו להם במרה' (מכילתא דר"י בשלח א). כך הושלם התהליך הנפשי העמוק שהעם עובר, מעם של עבדים המסתנוור מרכוש ועושר, דרך ציבור מסתגף המסתפק במועט ועד לעם שמצליח להשתמש בעוצמה הכלכלית שלו למטרות נעלות. 'כל זאת הראה הקדוש ברוך הוא לישראל בתחלת צמיחת האומה והליכות עולם להם, ומזה ישכילו לדור דור' (העמק דבר שם).