רבנות קהילה - ראשי פרקים למחשבה..

למה צריך בכלל רב קהילה?
אז כדאי לדעת שלכל קהילה יש רב קהילה. גם כשאין אדם כזה, יש תפקיד כזה. קהילה דורשת שמישהו יהיה אחראי לומר דרשות, ללמד תורה, לקבוע זמנים והתנהלות כללית, לענות על שאלות הלכתיות ולהעניק תמיכה רוחנית.
בקהילות בלי רב, יש כמה וכמה אנשים שעושים זאת. הגבאי המבוגר שמקריא הלכות, ההייטקיסט החמוד שסיים ישיבת הסדר ואומר דבר תורה לפני ערבית והאישה המבוגרת הנחמדה שלא מפספסת ניחום אבלים.
אתם כבר מבינים איך זה נראה. התנהלות כזו מזמינה טעויות הלכתיות, רדידות מחשבתית או שחיקה. כשהרב מרכז את הפעילות ומקבל אחריות אישית - הדברים נעשים באופן הולם יותר.
אבל רב הוא לא רק סוג של ביטוח אלא גם הזדמנות למעוף. כשכל שבוע מישהו אחר דורש, אי אפשר לבנות סדרה של שיעורים המובילים מהלך רוחני. כשלא קיימת דמות רוחנית, ההלכה לא מקבלת פנים וקול שמותאם לציבור המסוים והמקומי.
קהילות לא אוהבות רב, גם כי יש רבנים לא טובים אבל בעיקר כי רוב הרבנים טובים מאוד. רבנים מחייבים את הקהילה להתאמץ יותר, להפוך את החגים למרוממים ולהרחיב את גבולות בית הכנסת. יש כאלה שמעדיפים להתפשר, אבל קהילות רבות בוחרות רב. הן מבינות שרב קהילה הוא לא רק דבר נצרך, הוא גם ממש כדאי..
===
רב קהילה - מנוע או מונע?
יש שחושבים שרב קהילה יכול להפריע ליוזמות מצד החברים. מעתה, הוא יאמר את כל השיעורים, חברי וחברות הקהילה כבר לא ייזמו פעילות חברתית או רוחנית.
ובכן, בעבר רב הקהילה אכן עשה הכל בחיי האדם - מהברית ועד ההספד. אבל בשנים האחרונות - המודל השתנה. למילה "מרא דאתרא" יש משמעות של אדון המקום אבל מרא בארמית זה גם מעדר. הרב אכן הפך מ"מר" ל"מעדר".
הרב לא אמור להעביר את כל השיעורים ודווקא הוא זה שיוודא שמי שיודע ללמד ימצא הזדמנות. הוא ידרבן נשים למדניות, חברים בעלי כישרון הוראה ונערים עם ידע - לממש את היכולת שלהם במסגרות לימוד שונות. כך גם תלמידי חכמים מהקהילה וסביבותיה (שיש להם לעיתים יתרון מסוים על הרב) ימצאו את מקומם הראוי.
באופן הזה ישמעו בקהילה קולות לימוד מגוונים, הרב ישמור על כוחותיו וזמניו ולאט לאט יחשוף ה"מעדר המקומי" את היהלומים מתחת לאדמת השגרה.
===
כמה שעות רב קהילה עובד?
כשפגשתי את אחת מנשות הקהילה במרכול אחרי שיעור, היא שאלה: "באיזה משמרת של היום אתה כבר נמצא עכשיו?..". עניתי לעצמי שרבנות אינה עבודה במשמרות, היא עבודה בקבלנות. רבנות קהילה היא "משרת אמון", זו עבודה ללא שעות או ימי חופש.
ביום סתמי רב יכול לפתוח את היום בברית מילה, לסיים אותו בשיעור שלאחריו יסע לאירוסין של בן קהילה. במהלך היום הוא יכול לקבל שאלה סבוכה בסכסוכי שכנים או בשלום בית. וגם לאחר שעלה על יצועו, הטלפון יכול לצלצל ובצד השני בן קהילה שאמו נפטרה באותו רגע והוא נבוך.. (כל המקרים אמיתיים).
איך אם כן, רב קהילה לא מתמוטט. יש כמה דרכים להתמודדות אולם העיקרית שבהם היא תכנון וניהול זמן. רב צריך לתכנן את השיעורים בחודשים הקרובים ובכך לווסת את העומס, הוא צריך לתעדף בין שיעור קבוע ובין אירוע משפחתי מרוחק, לדעת להתספק לעיתים בשיחה קצרה מאשר באריכות דברים.
דומני שזה האתגר הכי מסובך בהנהגה הציבורית. איחור לחופה יכול לגרור חילול השם, החמצת מפגש יכולה לעורר טרוניא. אבל ניסיון, עזרה והרבה חשיבה יכולות לסייע להתמודד עם העומס.
===
האם לרב קהילה יש חברים?
הבדיחה אומרת שלרב אין שלושה דברים: זמן, חברים וזמן לחברים. על הזמן של הרב כבר דיברנו, נעסוק מעט בשני הדברים האחרים.
רב הקהילה הוא לעתים אדם בודד. הן מתוקף תפקידו שמציב אותו בראש הפירמידה ובכך מרחיק אותו מהציבור. יש לאנשים תחושת דִּיסְטַנְס כלפי מי שמלמד אותם תורה או מנחה אותם בחיים. גם אם מתארגנת בקהילה נסיעה לנופש או משחק כדורסל במגרש השכונתי - לא תמיד יהיה נוח להזמין את הרב להגיע במכנסיו הקצרים. זאת מלבד העובדה, שבסדר יום עמוס הרב מתקשה להחזיק מעגלים חברתיים רחבים.
יתרה מזו, אדם מדבר עם חבריו על קשייו והצלחותיו. הרב לא יכול לדבר עם חברים מהקהילה על תסכול שיש לו מהתנהגות של אדם בקהילה או להתייעץ איתם איך להצליח באתגר שיש עם אדם אחר. חובת החיסיון מונעת מהרב לנהל יחסי חברות פתוחים עם אנשי קהילתו.
רבנים מתמודדים עם האתגר הזה בשנים האחרונות ביתר הצלחה. הרשתות החברתיות מסייעות לרבנים מאוד לפתח חברויות במעגלים רחוקים או קרובים. רבנים מתייעצים בתכתובות מיילים, נפגשים בקורסים ובשבתות רבנים, חברים בקבוצות וואטסאפ רבות ובפורומים מגוונים. כך הרב מוצא 'חברים לצרה' או לחילופין שותפים לדרך. אנשים שאורחות חייהם דומות לשלו ושהוא יכול ליטול מהם עצות או לקבל מהם חיזוקים.
עם זאת, חשוב שלרב יהיו גם חברויות אמיצות בקהילה. אחרי הכל, משפחות הקהילה הם שכנים של משפחת הרב, ילדיו מתרועעים עם ילדי הקהילה במגרשי המשחקים והוא עצמו זקוק ליחסי חברות קרובים. כמו דברים אחרים, ויותר מהם, חשוב שהרב יעשה זאת בהתאם לאופיו האישי, אופי משפחתו ואופי קהילתו.
===
על הרבנית, אשת הרב ואמם של ילדי הרב.
רבנות היא המקצוע היחיד שבו אשתו של בעל המקצוע מקבלת את התואר המקצועי, ולא פעם עוסקת בעצמה במקצוע. ככה זה, שרבנות איננה רק מקצוע אלא גם מבנה אישיותי ופעילות רוחנית.
משעה שנעשה האיש לרב, נעשתה אשתו לרבנית. פעמים רבות היא תמצא את עצמה מלמדת שיעורים, מורת הלכה ומייעצת לקהילה. יש והיא בעצמה תתמקצע בתחומים תורניים או בתחומי ייעוץ.
אבל לעתים, אשתו של הרב בוחרת שלא לעסוק באופן מלא בתפקידים פורמליים ברבנות. גם אז, כשהיא "רק" אשת הרב - היא נוטלת חלק מלא בעבודת הרבנות. היא מהווה מוקד כוח לרב, מסייעת לו בעצה טובה, משמשת ערוץ בלתי פורמלי לנשות הקהילה ומחווה דעה על דרשת שבת הגדול במהלך הניקיונות המשותפים לפסח.
זאת מלבד העובדה, שנשות הרבנים מטפחות קריירות מפוארות לצד גידול ילדי הרב. ילדים שמתרגלים לעובדה שבפורים הבית הוא תחנה מרכזית, שלפני פסח אבא לא בבית ובימים נוראים הוא מסתגר בחדר הלימוד.
בשנים האחרונות ישנן נשים העוסקות ברבנות בזכות עצמן ולא בגלל שהתחתנו עם רבנים. חלקן אפילו נוטלות בתפקידים רשמיים בקהילות. למעשה, נראה שהקהילות והרבנים טרם למדו לפעול בפורמט שכזה. אבל הרב מוצא את עצמו נעזר בנשים רבות העוזרות בהובלה הרוחנית - למדניות, יועצות הלכה, בודקות טהרה ועוד. דבר זה מבורך מאוד והוא מסייע לרב ולנשות הקהילה.
יהיה אשר יהיה, רב לעולם לא עומד בפני עצמו. למעשה, קהילה לא מעמידה בראשה רב אלא "זוג רבני" - איש ואישה שמדברים על הקהילה בקפה של הבוקר, חוזרים מהנופש כי יש הלוויה לחבר קהילה וגם.. גם יוצאים לבית קפה עם שובר מתנה שקיבלו מהקהילה..
===
הרב וילדי הקהילה
אברך אחד שאל את ה'חזון איש' אם להתפלל במנין אברכים ללא רב או במנין פועלים עם רב. התשובה היתה להתפלל במנין השני. "תלך למנין שבו הילד שלך יראה שכשרב שמלמד תורה נכנס כולם עומדים לכבודה".
ואכן, קיומו של רב קהילה חשוב מאוד לילדי וילדות הקהילה. הרב הוא סמכות, עוד מקור סמכות בעולמו של הילד המלא סמכויות: הורים, מורים ומדריכים. אבל הסמכות של הרב היא "סמכות מיטיבה", כזו שאינה מעניקה לו ציונים או הערות. בכך הוא מקבל דמות לחיקוי ודוגמה - משותפת לו ולהוריו - שלא מגבילה אותו.
המתח בין האב ובין הרב, בין הבית ובית הכנסת, בין המסורת והלימוד - הוא מתח אדיר. רב החי בקהילה מגשר על הפער בין העולמות. גישור שעוזר כשהילד מגיע לבית המדרש ומתרחק מהבית.
הרב צריך לחשוב כל הזמן על הילדים והילדות בקהילה. למצוא להם אפשרויות לביטוי בתפילה ולארגן להם מסגרות לימוד. עליו לזכור שמילה שלו יכולה להוריד ילד בוכה באמצע "אנעים זמירות". אבל מילה שלו יכולה להביא ילד מהקהילה שלו לאחל לחבר שלו ביום ההולדת: "יהי רצון שכשתהיה גדול - תהיה רב קהילה!".
===
על מידת ההשפעה של רב קהילה
בעבר, או כיום - בישובים מבודדים, השפעת הרב היא כמעט מוחלטת. הרב ליווה את האדם בכל משך חייו, הקהילה התפללה בבית כנסת אחד והשאלות הופנו רק לרב המקומי.
המציאות הזו השתנתה לחלוטין.
הקהילה בעיר הפכה ל"קהילה בערבון מוגבל", הגבולות בינה ובין קהילות אחרות מטושטשים והיא אינה גורם בלעדי בחיי החברה של העירוני המצוי. כמובן שהדבר משליך גם על רב קהילה בעיר. הקהילה שלו אינה פועלת בואקום והדבר משליך גם עליו.
זוג בקהילה שבו האישה מעדה אחרת והם מתפללים בשני ימי ראש השנה בשני בתי כנסת, אישה שבכל שבת מברכין הולכת לתפילת נשים, רב קהילה מקביל שמפרסם הלכות הסותרות את הפסיקה שלך, ליל שבועות בו הרב מעביר שיעורים לאחרים ובקושי נמצא בקהילתו שלו - כל אלה הם אתגרים שעומדים בפני רב קהילה מבין עשרות קהילות בעיר.
פעולת הרב במקרה כזה צריכה להעצים את תחושת השייכות וגאוות היחידה של קהילתו שלו. קהילה עם פעילות חברתית, חסד הדדי וסמלים (לוגו, מבנה ארגוני) - תשמר ככל שניתן על תרומתה לחבריה. כך, חברי הקהילה מודעים לנעשה בקהילות אחרות ובידי רבנים אחרים אבל מבינים "שאצלנו בבית מתנהלים אחרת".
וגם הרב זוכר, שאמנם חברי הקהילה שלו מושפעים מאחרים אבל במקביל גם הוא משפיע על חברי קהילות אחרות. כשעמלים כך הקהילה הופכת לבית חם ופתוח ולמודל לדוגמה לשאר העיר. כך התקשר גבאי מקצה העיר ואמר לי: "יש לנו ויכוח בקהילה, אין לנו רב אז אמרנו שנעשה פשוט מה שעושים אצלכם..".
===
כמה רב מרוויח?
רבני ערים, ישובים ושכונות מקבלים משכורת ככל עובדי המדינה. רבני קהילות אינם עובדי מדינה והם למעשה פועלים במסגרת העמותות המנהלות את בתי הכנסת והעמותות. חלקם משתייכים לארגוני רבנים שגם הם פועלים כעמותות המעניקות שכר או מלגה.
יש רבני קהילות המקבלים שכר מהקהילה. אולם רבים מהם פועלים בקבלת מענקים לפני החגים או כל כמה חודשים. בכל מקרה, הסכומים מסתכמים באלפים בודדים. בנוסף - רבנים רבים רבים פועלים בהתנדבות מלאה!. כל זה מביא לכך שרבנים פועלים בעבודות נוספות לפרנסתם.
לפני שנרחיב בכך, מילה על דרך התשלום. הדרך הראויה ביותר - המכבדת את כל הצדדים - היא לשלם באמצעות תלוש משכורת ומוסדרת באמצעות חוזה העסקה. בכך, הרב יודע כמה יקבל ומתי, החובות לרשויות משולמות כיאות והעיסוק בכסף של הרב כמעט לא מורגש בציבור המתפללים.
מה שבטוח הוא שהמשכורת אינה השיקול לבחור לעסוק ברבנות קהילה. לרב יש משימות רבות שהמשכורת אינה עבורן ומאידך - יש לו שכר והשפעה ששום תלוש לא יוכל להתחרות בהם.
===
רבנות בשילוב עבודה
רוב ככל רבני הקהילות משלבים לצד הרבנות עיסוק בעבודות אחרות. למעשה, עבודות אלה הן למעשה מקור הפרנסה העיקרי שלהם. יש כאלה העוסקים בחינוך, בכתיבה ואחרים בשלל מקצועות חופשיים.
העבודות האחרות מאתגרות את הרבנות, ללא ספק. הרב צריך להצליח לשלב ביניהן ובין עבודת הרבנות. להצליח להגיע לחופה של בן קהילה בערב של אספת הורים או להתכונן לדרשת שבת הגדול בתקופת דוחות כספיים.
אבל במקרים רבים, העבודות האחרות מפרות את הרבנות. הן מאפשרות לרב לחוות את העולם גם כעובד שכיר מן השורה, הן מעשירות את עולמו התרבותי. בנוסף, הן מחברות בין העולמות של הרב וחברי קהילתו המתמודדים באתגרי הפרנסה בדילמות זהות. הרב הופך לאדם בעל אופקים רחבים יותר, מחובר להוויה הכללית ועולמו נבנה מדיסיפלינות שונות.
בביקור חולים אצל רב קהילה שהתאשפז בבית החולים, בני קהילתו נכנסו ואמרו: "הרב רפאל, מה שלומך?". אבל אז נכנסה המזכירה הצוהלת ואמרה לו: "רפי, מה נשמע? כל הלקוחות שואלים עליך". וברגע הזה, כששמעתי שיש אנשים שקוראים להם גם "כבוד הרב רפאל" וגם "רפי" - הבנתי שהאתגר הזה מצמיח אנשים מורכבים שעולמם רחב.
===
על הקשיים..
מתי בפעם האחרונה אמרתם תודה על דבר מסוים לבן הזוג / לילד / לחבר / למורה של הילד / לעובד?. ובכן, אנחנו אולי טובים בברכות לסוף שנה או הערות כלליות אבל לרוב - אנחנו לא ממשבים מספיק את הסובבים אותנו.
כשעוסקים ברבנות, הבעיה מחריפה פי כמה. המרחק, ההרגל הממושך, המבוכה או אולי האדישות גורמים לכך שרב יכול לפעול זמן ממושך מבלי שהוא זוכה לתגובות - טובות או רעות - מצד הקהילה. רב יכול לסיים שלושה ימים של שבת וראש השנה או לילה עמוס דרשות בשבועות, מבלי שאנשים יחמיאו לו או יעירו לו על טעות.
במציאות כזו, הרב נשאר רק עם תחושותיו, והן לפעמים מאוד מתסכלות. ניסיון להוביל ציבור בתקופה עמוסה בעבודה או למול צרכי הבית מובילים בקלות לתחושת פספוס. פספוס על חברי וחברות קהילה שנעדרים דרך כלל משיעוריו, על גבאים או מתפללים שעושים אחרת ממה שהורה להלכה, על זוג במשבר שלא זכה למענה.
לחילופין רב יכול לחיות באשליה. לחשוב שהציבור מרוצה ממנו בעוד הציבור מרוחק ומסויג. להנות ממקורבים ולשכוח שיש גברים (ונשים!) שאמירותיו מקשות עליהם.
חוץ מעידוד הציבור למשב את הרבנים שלהם (ואת כל הסובבים אותם) אפשר לתת עצה קטנה לרבנים (וגם להורים, למורים ובכלל..). 
רב צריך לחזק את ההערכה העצמית שלו. לתת לעצמו לגיטימציה שהוא "רב טוב דיו", שהוא מנסה ככל האפשר ושגם לו יש צרכים. רב צריך ליהנות מהכנת השיעורים ולהיות בטוח בפסקי ההלכה כך שגם אם הציבור לא מגיב עליהם, הוא חש טוב לגביהם.

ותמיד לזכור, שעצם הזכות לומר לאנשים את דבר האלוקים יש בה טוב עצום. ואפילו משפט אחד בשיעור קטן שגרם למישהו לאהוב את ה' שווה את כל הקושי.

תגובות

  1. תודה רבה! מאמר מעניין ומחכים, מעורר הרבה נקודות למחשבה. תבורך.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הארה לימי חנוכה - מספרים בחנוכה

לדעת להאזין לתרועה