הרהורים ותורה

שלושת ימי הגדלה יש חתונות שבהם מאוד עצוב להסתכל על הורי החתן והכלה. הם לחוצים וטרודים, מושיבים אנשים בכיסאות בהתרוצצות ורודפים אחרי מלצרים עצלניים. גם כשאורחים נרגשים באים להגיד להם 'מזל טוב', הם עונים בשפה רפה ובקושי מחייכים. ניכר עליהם שהם רוצים שהחתונה תהיה מוצלחת, אבל מרוב שהם רוצים בכך - הם עצמם לא נהנים. אנחנו קרבים לחתונה, לשמחה גדולה של ההתחברות שלנו עם הבורא. העולם כולו מקבל על עצמו את מלכות ה', כל בריות בראשית מסתכלות עלינו, כל המלאכים מתבוננים בנו. ואנחנו? אנחנו לחוצים שכל האורחים ישבו במקום במהירות, שהילד לא יצליח ללכלך את החולצה האחרונה שלו ושלא נחזור בטעות על אותה מנה מהסעודה הקודמת. כשכולם מסתכלים על בני המלכים שאביהם זוכה בכתר מלוכה, הם רואים את הבנים טרודים בשעוני שבת ובסידורי שולחן. נכון, הכול חשוב וכולנו טרחנו רבות - אנשים ונשים - על מנת לכבד את היום במשמנים וממתקים. אבל אל נשכח את העיקר. את התפילות והתקיעות, את התשובה והתחינות, את קדושת היום וטהרת הלב. אפשר לראות בשלושת הימים הבאים עלינו - ימי הגבלה, סיוט לוגיסטי בלתי נג

אחד הפסוקים הראשונים של הפרשה מעניין בלשונו - הוא מתחיל בלשון רבים אבל מסיים בלשון יחיד: 'חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ אַל־תִּֽירְא֥וּ וְאַל־תַּעַרְצ֖וּ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּ֣י׀ ה' אֱלֹהֶ֗יךָ ה֚וּא הַהֹלֵ֣ךְ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֥א יַעַזְבֶֽךָּ' [דברים לא ו]. שינוי לשון זה הביא את רבי ישראל חאגיז לחדש יסוד מרתק בעבודת היחיד והיחד. הוא טוען שכל הצלחתו של היחיד נובעת רק מכוחו של הכלל שאליו הוא משתייך. רק אם הציבור יקיים את הציווי 'חזקו ואמצו' אז הרי שלאחר מכן יוכל  היחיד להיות מובטח שה' ילך איתו ולא ירפה ממנו. לפי זה הוא מחדש שאם היחיד מתפלל עם הצבור בר"ה ויה"כ.. אז כשיצטרך היחיד בכל עת לדבר אל הקב"ה, הקב"ה פונה אליו מכח התפלה דנשתיירה ממה שהתפללו הצבור באותם הימים כיון דרבים הם והם בקשו על תפלת היחיד שתקובל בכל זמן. ובמילים אחרות, תפילתם של הציבור בימים נוראים לא רק מועילה לציבור עצמו באותן שעות, ואפילו לא רק ליחיד המתפלל ביניהם באותו יום. כל תפילה של אדם באחד מימות השנה הבאים תתקבל כתפילת רבים אם בתחילת השנה אותו אדם הכליל את עצמו כחלק מר

בהרבה מקומות בתנ"ך אנו מוצאים את השופר ככלי אזהרה לפני תחילתו של הקרב. השופר מתריע בפני האויב לשם הגנה על העיר אך גם לשם יציאה לקרב של לוחמי העיר. יחזקאל לג ג - ד  ...אֶרֶץ כִּי אָבִיא עָלֶיהָ חָרֶב, וְלָקְחוּ עַם הָאָרֶץ אִישׁ אֶחָד מִקְצֵיהֶם וְנָתְנוּ אֹתוֹ לָהֶם לְצֹפֶה: וְרָאָה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ, וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִזְהִיר אֶת הָעָם : ירמיה נא כז שְׂאוּ נֵס בָּאָרֶץ, תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם, קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גּוֹיִם, הַשְׁמִיעוּ עָלֶיהָ מַמְלְכוֹת... ירמיה ד יט כא מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה, קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִישׁ, כִּי קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי, תְּרוּעַת מִלְחָמָה:... עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר: ירמיה מב יד לֵאמֹר, לֹא כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבוֹא, אֲשֶׁר לֹא נִרְאֶה מִלְחָמָה, וְקוֹל שׁוֹפָר לֹא נִשְׁמָע , וְלַלֶּחֶם לֹא נִרְעָב, וְשָׁם נֵשֵׁב: עמוס ב ב וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּמוֹאָב וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר :

ידוע ומפורסם כי תקיעת השופר היא המלכה של הבורא יתברך כמאמר הפסוק [תהלים צח ו] - 'בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'' . ואכן אנו מוצאים בתנ"ך במקומות רבים את השופר ככלי המשמש בזמן המלכת מלכים. כך ראינו באבשלום [ 'וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן' (שמואל ב טו י)] , בשלמה [ 'וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה' (מלכים א א לד)] וביהוא [ וַיְמַהֲרוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ בִּגְדוֹ וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו אֶל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת, וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ מָלַךְ יֵהוּא (מלכים ב ט יג)] . המעניין הוא, שאצל שאול  ודוד איננו מוצאים תדיר את השופר בהמלכתם. אצל שאול בשתי ההמלכות - בהצגה לראשונה לעיני העם (שמואל א י כד - כה) , ו"חידוש המלוכה" לאחר הניצחון על נחש העמוני (שמואל א יא יד) - אין תקיעת שופר.

בתחילתה של פרשתנו פונה משה אל העולם - 'הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי' [דברים לב א-ב]. הבחירה לפנות לשמים ולארץ מנומקת בדברי רש"י בשני נימוקים. הראשון, רואה בהם עדים מצוינים - גם אם משה ימות לא יוכלו ישראל להכחיש את הברית שהרי שמים וארץ הם 'עדים שהם קיימים לעולם '. והשני מוצא בהם עדים שיכולים להיות גם המוציאים לפועל 'שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם .. ואם יתחייבו תהיה בהם יד העדים תחלה..'. בפשטות אפשר להבין את הבחירה בשמים ובארץ בשל היותם בעלי יכולת להעניש או לתת שכר, עדים כאלו שגם יכולים לממש את עדותם - אין לך עדים טובים מאלו. אולם מה פירושו של הטעם הראשון, מה התועלת יש בכך שהשמים והארץ קיימים לעולמי עד. עד כדי כך, שיש המבארים כי לא שני תירוצים יש כאן אלא תירוץ אחד המורכב משני חלקים - עדים הקיימים לעולמי עד ויכולים בכל עת לממש את דבריו של משה. בעל 'כלי יקר' מבקש להציע ביאור הרואה בתירוץ הראשון נימוק העומד בפני עצמו. השמים והארץ הם עדים כיון שהם עומדים לעולם. שהרי עמידתם של אלו נובעת בשורשה מלימוד התורה

בשירת האזינו מתואר עם ישראל במילים [דברים לב ט] - 'כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ' . מילים אלו המבטאות קשר עז בין ישראל לאביהם שבשמים התפרשו בפירושים שונים בקרב רבותינו. בעל 'משך חכמה' ביקש לפרש את הביטוי 'חלק' כחלק מביטויים שונים המבטאים את מקומו של עם ישראל בעולם. ביטויים אלו התכנסו כולם לסדר התפילה במשפט אחד - 'אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה [מְאֹד] יְרוּשָּׁתֵנוּ' . וכך ביאר בדבריו - 'כי חלק הוא לפי ערך האיש, גורל היה יכול להיות להיפך,.., לכן הוי כמו ירושה דכולן שוין בה.. ולזה אמר מה טוב חלקנו שיצחק בירר הטוב, ומה נעים גורלנו שיעקב ברר הטוב כמו גורל, ומה יפה ירושתנו שכולנו שבטי ישרון בחירי אל חי' . הקשר בין ישראל לאלוקים מורכב מכמה רמות הנבדלות זו מזו ביכולת האדם לשנות ולהשפיע: חלק התלוי בבחירתו של האדם ומעשיו, גורל הקבוע לאדם אבל גם יכול להשתנות וירושה שאינה יכולה להיות מושפעת. נמצא אם כן, שהיהודי קשור לאלוקיו בכמה אופנים - בחירה מוחלטת, בחירה חלקית ומהות שאינה תלויה בבחירה.

כשהייתי קטן לא דיברנו ערבית בבית אבא, רק מאכלים שאכלנו המשכנו לקרוא אותן בלשון שהביאה סבתא במזוודה ממרוקו - מטבוחה ובְּז'בַּז' ומְחָמַר. גם סְפִינג' הייתה אחת מהן. ספינג' היינו קוראים בערבית לאותן לביבות מלאות אויר ועטופות בשמן ומדובקות בגרגירי סוכר. סוליקה, אשתו של הגבאי, הייתה באה לסליחות בכל בוקר ומחלקת לנו ספינג' ותה בכוסות זכוכית. היא הייתה מביאה מאכלים אלו ובעלה היה מחלק סידורים של סליחות. מבוגרים שבינינו היו בוררים להם סליחות נאות וכרוכות יפה וקטנים שבינינו היו בוחרים להם ספינג' גדולים ומלאי סוכר. והיו מבוגרים שבינינו שהיו נוהגים את מנהג הקטנים. כשהגעתי לגיל מצוות וחשבתי שגדלתי, שאלתי את סוליקה למה מביאה היא עוגות לבית הכנסת, שאין אוכלים בו ולא נאה לאדם להתפלל על חייו כשממלא בטנו במיני מתיקה. סוליקה ניגבה ידה במגבת, פסקה מלסדר ספינג' במגש הכסף השרוט ואמרה לי בלשון רכה המשברת עצמו של אדם. "בשעה שאדם ישן על מיטתו ושעת סליחות הגיעה, יצרו הרע משדל אותו להמשיך להירדם. מצייר בפניו את רוחות הבוקר הקרות, את אריכות ההליכה ואת קושי ההתלבשות והנעילה

בשפה הפשוטה, המילה תשובה היא מתן מענה - answer , תגובה לשאלה שנשאלה. אבל, כשבאים לדבר על חזרה בתשובה, אנחנו מתעלמים מהפרשנות הפשוטה הזו ומדברים על תשובה במובן של 'שיבה' - חזרה אל הדרכים הנכונות שסטינו מהן ואל הטוב הראשוני והיושר הפנימי. התשובה נתפשת כתהליך של שיבה וסיבוב פרסה מהירידה הרוחנית - return . אולי אפשר להעיז ולהישאר בפרשנות המקורית, לומר שחזרה בתשובה היא גם תהליך של מתן תשובה, או לכל הפחות של בקשת תשובה. לפני ובמהלך הפיכתו של האדם לבעל תשובה או חוזר בתשובה הוא חייב לשאול את עצמו שאלות רבות כשחלקן נוקבות ולא פשוטות. אם אנו מדמים את החזרה בתשובה כתנועה אל נקודה מסוימת במהלך החיים הרי שהשאלות שהאדם צריך לשאול את עצמו הן בראש ובראשונה שאלות של מקום. השאלה העיקרית שחייב החוטא לשאול היא שאלת 'איפה'?. השאלה הזו נשאל החוטא הראשון על ידי בוראו - 'אייכה?'. שאלת המיקום אינה רק בירור נקודת הציון הגיאוגרפית אלא בעיקר שאלה על התהליך - 'איך הגעת עד לכאן'?. האדם הראשון לא ידע להשיב תשובה לשאלה זו, הוא טעה בדרך ולא הבין איפה הוא נמצא ואיך הגיע לשם - &qu

א. תשובת המשפט מובא בספרו של הרב קוק אורות התשובה (יג ה): דרך התשובה היותר מקורית וטובה, הנובעת מאור התורה בעולם, היא השינון בחלק דיני ממונות וכל המשפטים שבין אדם לחברו הכלולים אצלנו בלמוד "חשן משפט", בכל הבקיאות הגירסאית היותר בהירה וכל החריפות הישרה והרחבה היותר אפשרית. פתיחת דבריו של הרב קוק מסקרנת מאוד. כולנו רוצים להכיר את דרך התשובה ' היותר מקורית והטובה' מאלו המוכרות לנו. אולם נדמה שכגודל הציפייה גודל האכזבה - הדרך שהרב קוק מציע לנו נראית רחוקה מאוד מהעיסוק המוכר בתשובה, בחרטה ובוידוי. נרצה בדברים הבאים לעמוד על כוונתו של הרב. להבין מה הביא אותו להמלצה הנדירה הזו - שלא נמצאת בשום ספר מוסר או מחשבה אחר - ומה יכול הדבר להועיל לכל מי שחפץ להיות בעל תשובה. הרב קוק מציע לבעל התשובה ללמוד את חלק 'חושן משפט' (להלן: חו"מ) שבשולחן ערוך. זהו החלק בהלכה היהודית שעוסק בדינים הנוגעים לממון האדם - לאופן העברת ממון מאדם לאדם, בשמירה ובאחריות האדם על נזקים שממונו עשה. חלק זה מתעסק גם בהתנהלות בית הדין ובפסקים הנוגעים לעבירות חמורות שבין אדם לחבר