התרת ההבדלים
בכל שנה, אני נפעם מה"לחץ" של הציבור להספיק להתרת נדרים או מההתרגשות במעמד "כל נדרי". מדובר במעמד משפטי, מוטל בספק, שכמעט ואין לו קשר למהות יום הכיפורים. השנה, נוסף לי ביאור לענין זה. הנודר הופך לאדם שונה מסביבתו, הוא לא אוכל מאכל מסוג כזה או אחר, הוא מקפיד על הנהגה מיוחדת, הוא נמנע מאירועים בכלי גוון מסוים. "כל הנודר כאילו בונה במה לעצמו". ביום הכיפורים, אנו שואפים להיות אחד. להיות חטיבה אחת עם מכנה משותף רחב והבדלים זעירים בין אחד לשני. כשכולנו עומדים לדין ומתחברים לאלוהי ישראל - אין לנו כמעט צורך בנדרים שידירו את השני מביתנו או יאדירו אותנו ביחס לסביבה. השנה, נדרנו הרבה בתקופת הבחירות הכפולה. נדרנו ובחרנו בדרך אחת ואין בלתה, נדרנו והתרחקנו מכל מפלגה אחרת, נדרנו והתבדלנו מתת המגזר ההוא. במעמד "כל נדרי" אנחנו מבקשים לצבוע מחדש את הטשטוש המאחד. להסיר את המניירות שבהם התקשטנו, את הסלוגנים של "רק לא x" או "האיחוד שלא מאחד את y". להיזכר שיש לנו מכנה משותף, שכולל את ראשי העדה יחד עם אחרוני העבריינים. אנו רוצים בסתר לבנו,...