רשומות

מציג פוסטים מתאריך ספטמבר 22, 2019

ברית התשובה

בפרשת השבוע מתוארת הברית שהעם כורת עם אלוקיו. ברית איננה הסכם בעלמא בין שני צדדים אלא שינוי מהותי שמתחולל בקרב כל אחד מכורתי הברית. השינוי הזה איננו בר חלוף, לעיתים הוא אפילו מוטבע בגופו ממש. לכן הברית שישראל כורתים עם הקב"ה מחייבת גם את הדור שיבוא בעתיד (דברים כט יג), חלה אפילו על מצוות שטרם ניתנו לעם (שבועות לט א) והיא אינה יכולה להסתיים או להתבטל. "שענין הכריתת ברית הוא למעלה מן השכל והדעת. על דרך שני אוהבים, שעושים כריתת ברית להיות אוהבים זה את זה. דהיינו שיוכרח להיות אוהבו, אף אם לא היה נמשך אצלו אהבה זו אליו אח"כ מצד השכל והדעת, מכל מקום מכריח את עצמו לאהבה בבחינה שלמעלה מהשכל והדעת" (תורה אור, לך לך יג ג-ד) אבל אם נתבונן בברית, נראה לכאורה כי רק צד אחד נוטל בה חלק. רק עם ישראל מחויב לקיים את התורה ללא שום ויתור, תוך שהוא מסכים לקבלת שכר גדול אך גם עונשים חמורים. אולם מה החלק של הקב"ה בברית, מה המעשה שלו שנובע מברית שהיא "למעלה מהשכל והדעת"? את התשובה לכך אנו רואים בסוף הפרשה, שם מתגלה מצוות התשובה. החלק של הקב

ודילוגו עליי אהבה

  בשבוע רגיל בשעה הזו, שעת הנעילה, אני נמצא במקום אחר מכותל ה'מזרח' של בית הכנסת. ביום הזה בשבוע, בשעות הערב אני נמצא עם שני הבנים שלי בחוג קפוארה. קפוארה היא אמנות לחימה ברזילאית-אפריקאית, שיש בה יסודות של ריקוד ואקרובטיקה. בשעה הזו הייתי אמור לצפות בילדים שלי קופצים על מזרנים, בועטים במוטות פלסטיק או מתגלגלים בסלטות על הקרקע או באוויר. אבל הרשו לי לספר לכם משהו על אומנות הלחימה הזו, למרות ואולי בגלל, שהערב אינני עם ילדיי בחוג. בשיעור הראשון של החוג, המדריך הראשי הגיע עם העוזר שלו, שניהם הציבו על משטח האימונים מכשולים. קונוסים שצריך לעבור ביניהם בדילוגים, משוכות שיש לקפוץ מעליהם, מחילות שיש לזחול בתוכן. בסוף המסלול, הונחו כמה מקלות שהיה צריך לעבור מעליהן בגלגולים קטנים על הידיים. אחרי שהמסלול נפרס, המדריך הראשי הסביר לילדים הרכים מה צריך לעשות בכל מכשול. הילדים הקשיבו לו בחוסר ריכוז מסוים, חלקם התעייף משעת הצהרים, אחרים דיברו ביניהם, כמה מהם אפילו הציקו לאחרים. המדריך שמע את הרחשים וביקש מהעוזר להדגים לילדים מה צריך לעשות כדי שהכול יהיה ברור. הוא שב ואמר: "כולם

שידורים של חיים

השנה, אימא שלי נאלצה לעבור שני ניתוחים שבמסגרתם קטעו הרופאים מחצית מרגלה הימנית. לאחר הקטיעה, היא הייתה בשיקום של חודשיים בכפר שיקומי יחד עם אנשים נוספים שעברו אירועי קטיעה מסוגים שונים. היו שם חיילים לאחר תאונות אימונים או קרבות, צעירים שעברו תאונות דרכים קשות ומבוגרים שהזקנה והמחלות פגעו קשות ברגליהם.  אירוע קטיעה הוא מורכב, הוא מערער את כל היציבות של האדם - כשהוא בשיא חייו או כשהוא זקוק לכוחות לעת זקנה. האדם קטוע הרגל אמור ללמוד להרים את עצמו, להתנייד עם רגל תותבת ולשמור על איזון תמידי. חודשים שלמים של פיזיותרפיה, הידרותרפיה, אימונים ועיסויים עוברים עליו בד בבד עם תהליך נפשי של השלמה והפנמה.  כשהייתי מבקר אותה, הייתי מסתובב בין החדרים של המטופלים ויושב איתם בחצר לעת ערב. עשרות אנשים עם כיסאות גלגלים, הליכונים ומקלות המנסים לקום מן המשבר הגופני שעברו. הרבה חוויות ושיחות ראיתי שם, אבל חוויה אחת זכורה לי באופן מיוחד. ליד המיטות של החולים היו טלוויזיות קטנות, שניתן היה לצפות בהן בתוכניות שונות בשלל ערוצים, בתמורה לתשלום על מנוי במזכירות המחלקה. הגברים היו צופים במשחקי כדורגל י