הרהורים ותורה

כאשר יעקב מקיץ מחלומו המופלא על המלאכים העולים ויורדים בסולם, הוא חש יראה עצומה על הימצאותו במקום נורא ומחליט לקדש את האבן עליה שם את ראשו: "וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל רֹאשָׁהּ" [בראשית כח יח]. בכך למעשה הופך יעקב את האבן למזבח, שעליו יקריב קורבנות כאשר יחזור מהגלות "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה. וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי,.., וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים " [בראשית כח יט-כב]. אגב, בסופו של ענין אכן מקיים יעקב את נדרו - "וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא, בֵּית אֵל: הוּא, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ. וַיִּבֶן שָׁם, מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית אֵל: כִּי שָׁם, נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים, בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אָחִיו" [בראשית לה ו]. אולם, אם נעיין בהלכה נמצא כי מעשיו של יעקב אינם מתאימים לדינים החלים על המזבח וקדושתו

במסע של יעקב אבינו מארץ ישראל אל חרן ובחזרה, אנו מוצאים כמה אירועים המשמשים כסמל למסע הרוחני שעבר יעקב בגלות. אירועים אלו נראים כמעשים מקומיים אולם יש ביניהם קו מקשר החושף תהליך נפשי עמוק ששינה את יעקב. כל האירועים הללו, קשורים בקשר הדוק אל אבנים ואל פעולות הקשורות בהן. נבקש לבחון את האירועים הללו על פי מבנה שיסד הבעל שם טוב [כתר שם טוב שב-א] בנוגע להתמודדות האדם עם הכוחות השליליים שבקרבו: שיכוין בכל דיבור הכנעה והבדלה והמתקה . ההמתקה הופכת את הרע לטוב, ההכנעה אינה משנה את מהותו של הרע אבל מצליחה למנוע ממנו להזיק ואילו ההבדלה אינה מורידה מיכולת הרע להשפיע אבל לפחות מרחיקה אותו. יעקב אבינו מתחיל את מסעו במדרגה הגבוהה ביותר אבל לומד להתמודד עם הרע גם בדרכים האחרות, שגם בהן יש צורך. האירוע הראשון הוא כמובן חלום הסולם, חלום שאותו חולם יעקב כשהוא שוכב על אבנים או יותר נכון - על אבן, כדברי המדרש [חולין צא ב] המפורסם: כתיב 'ויקח מאבני המקום', וכתיב 'ויקח את האבן'! אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו; תנא: וכולן נב