אבנים מתגלגלות

במסע של יעקב אבינו מארץ ישראל אל חרן ובחזרה, אנו מוצאים כמה אירועים המשמשים כסמל למסע הרוחני שעבר יעקב בגלות. אירועים אלו נראים כמעשים מקומיים אולם יש ביניהם קו מקשר החושף תהליך נפשי עמוק ששינה את יעקב. כל האירועים הללו, קשורים בקשר הדוק אל אבנים ואל פעולות הקשורות בהן. נבקש לבחון את האירועים הללו על פי מבנה שיסד הבעל שם טוב [כתר שם טוב שב-א] בנוגע להתמודדות האדם עם הכוחות השליליים שבקרבו: שיכוין בכל דיבור הכנעה והבדלה והמתקה. ההמתקה הופכת את הרע לטוב, ההכנעה אינה משנה את מהותו של הרע אבל מצליחה למנוע ממנו להזיק ואילו ההבדלה אינה מורידה מיכולת הרע להשפיע אבל לפחות מרחיקה אותו. יעקב אבינו מתחיל את מסעו במדרגה הגבוהה ביותר אבל לומד להתמודד עם הרע גם בדרכים האחרות, שגם בהן יש צורך.

האירוע הראשון הוא כמובן חלום הסולם, חלום שאותו חולם יעקב כשהוא שוכב על אבנים או יותר נכון - על אבן, כדברי המדרש [חולין צא ב] המפורסם: כתיב 'ויקח מאבני המקום', וכתיב 'ויקח את האבן'! אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד, וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו; תנא: וכולן נבלעו באחד. לדעה אחת במדרש מדובר במספר אבנים מיוחד המסמל את בניו של יעקב העתידים להיוולד לו במהלך הגלות - ר' יהודה אמר: שתים עשרה אבנים נטל, אמר: כך גזר הקב"ה, שהוא מעמיד י"ב שבטים. אברהם לא העמידם, יצחק לא העמידם, ואני, אם מתאחות הן שתים עשרה האבנים זו לזו, יודע אני שאני מעמיד שנים עשר שבטים. כיון שנתאחו זו לזו, ידע שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. [בראשית רבה סח]. שנים עשר ילדים שכולם יוצאים מאב אחד משותף ובעלי שאיפה דומה להפליא. אנו פוגשים כאן תהליך של המתקה - אבנים שונות, שהתקבצו ממקומות שונים מתאחדות לאבן אחת זהה המשמשת למטרה אחת משותפת. בדבריו של רבינו מנחם המאירי [הקדמה לבית הבחירה] אנו מוצאים תיאור מדויק של המתקת הכוחות השליליים - "זאת הכוונה אצלי במה שרמזו במדרשות על שלימות יעקב אבינו, ושבהיותו בדרך היו לו מונעים רבים מן הצרות ומן הטרדות, כמו שנודע מהעוני ומן ענויי הדרך ומפחד רדיפת האויבים, ואמר שבעת התבודדו ועלותו במדרגה הנכבדת נהפך לבב כל מונע ונכנע לרצונו ואמר, עלי יניח צדיק זה ראשו, עד שהתאחדו כל המונעים ושבו אצלו להיפך טבעם עד שנכנעו לכוונתו והתחברו בלב אחד תחת מראשותיו, להכנע מתחת לראשו בעזרת יד אלקיו הטובה עליו, והיות שבירתם - מזבח לה' הנראה אליו, כמאמר 'זבחי אלקים רוח נשברה'".

לאחר מכן, אנו פוגשים נס נוסף הקשור אל אבן. ליד הבאר המשקה את עדרי הצאן מצליח יעקב אבינו לגולל אבן אחת למרות שבדרך הטבע אין לאדם אחד יכולת להרים אותה. בכך, יעקב אבינו מתרגל להתמודד עם הרע בדרך של הכנעה, כעת הוא בגלות ובחוסר כל ולכן הוא בוחר להשתמש בדרך אחרת מזו שבאמצעותה המתיק את תחילת דרכו.

סיומו של המסע, רגע לפני השיבה הביתה, גם הוא מלווה באבנים. כאן, בוחר יעקב להקים מבנה אבנים מיוחד שבאמצעותו ימחיש את פרידתו מלבן. המבנה מורכב ממצבה אחת גדולה מגל אבנים המונח עליה. על פי המדרש, מי שהניח את האבנים היו למעשה בניו של יעקב - "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים"; 'לאחיו - הם בניו' [בראשית לא מו ורש"י שם]. הפעם אין שניים עשר אבנים המתאחדים לאבן אחת, אלא שנים עשר אבנים העומדות בנפרד על בסיסה של מצבה. האידיליה הרעיונית של תחילת הדרך מגיעה עכשיו ליישום המעשי שבו מתגלים ההבדלים בין השבטים. יתרה מזו, האבנים משמשים כעת לא למיתוק הדינים ולא לכפיית הרוע אלא להבדלה ברורה בין גלות לבן לארץ ישראל.

לכאורה נראה, שיעקב יורד ממדרגתו משלב לשלב - מהיכולת להדביק אבנים לאבן אחת עד להקמת ערימת אבנים פשוטה. אבל בעומקם של דברים יש כאן גם מהלך של עליה רוחנית מיוחדת - מהתגלות אלוקית לאבן שנגולה ועד לגלילת אבנים. את ההתגלות האלוקית בבית אל ראה יעקב לבדו וגם זאת כהשראה אלוקית מבלי שאפילו ידע על קדושת המקום. משם מעגל ההשפעה הלך וגדל שהרי את גלילת האבן ראו כבר מספר אנשים יחד עם רחל. אבל לבסוף, האבנים שגוללו זו על גב זו הפכו לסימן היכר ולעדות בולטת עד היום הזה. ההמתקה אמנם נשגבת במדרגתה אבל למעשה היא איננה צריכה להתמודד עם רע אלא עם הטוב שיצא ממנו. גם ההכנעה נאבקת עם הרוע אבל לבסוף מכניעה את כוחו והופכת אותו לחסר משמעות. דווקא ההבדלה, מצליחה כל העת להעמיד מחיצות ברורות למול הרע המבקש לשנות את שמה. גלגולי האבנים הללו הם גלגוליו של יעקב אבינו במסעו הרוחני - "מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" [בראשית מט כד].