רשומות

מציג פוסטים מתאריך יולי 28, 2019

שנאה על פי תחושה

בתיאור חטא המרגלים בפרשה, מתגלה פרט שלא היה מוכר עד כה - "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". הדברים מבהילים, מה הביא את ישראל להרגיש שהקב"ה שונא אותם אחרי שנים של מופתים? רש"י מבאר שתחושה זו הייתה למעשה מנגנון הגנה פסיכולוגי - "הוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו". ישראל הם ששונאים את ה' ואת ארצו אבל על מנת להצדיק את השנאה הם מאשימים אותו ומשליכים עליו את המקור לתחושות הקשות. השנאה הזו הובילה ללילה שלם של בכי, נרגנות ונהי מתמשך - "בכיה של חינם". בכך ביקש המדרש לבטא שוב את הרעיון של תגובה רגשית מנומקת ועשירה שלמעשה היא אינה שווה דבר, חינם אין כסף. כל ביסוסה הוא תחושתו האישית של הבכיין, התגובה ההיסטרית אינה אלא שיקוף של הלך נפש פסול. המילים הללו מזכירות לנו את הביטוי "שנאת חינם". כנראה, שגם כאן מדובר באותה תופעה פסיכולוגית פסולה. השנאה המנומקת והבנויה לתלפיות מחוסרת הצדקה ואינה אלא כיסוי לשנאה קדומה וקמאית, שתמיד הייתה שם.

מסע לתיקון העגל

באחד מקבצי המדרשים (ילקוט ראובני, מסעי) מצאנו דרשה על המילה הראשונה בפרשה: "אלה מסעי בני ישראל" – בשביל שחטאו ב"אלה אלוקיך ישראל" – לכן "יסעו בני ישראל". דרשה זו מצריכה עיון, מהו הקשר בין חטא העגל ובין מסעות בני ישראל מלבד מילת הפתיחה השגרתית: 'אלה'. בחטא העגל, בני ישראל רצו לקדש דבר חומרי ולהשרות את האלוקות באופן מוחש. אבל הם עשו זאת מדעתם האישית ובכך חטאו בעבודה זרה חמורה. התיקון לחטא זה יכול לבוא רק כאשר קידוש החומר יהיה בציווי אלוקי. הפסוקים מקפידים להדגיש שמסעות בני ישראל היו על פי ה' שהרי זמני המסעות ויעדיהם היו לפי עמוד הענן. בכל מקום אליו הגיע העם, הוקם המשכן וסודרו המחנות כך שהוא הפך למקום קדוש להשראת שכינה. במסעות וחניות אלו, למדו ישראל כיצד לקדש את המקום שבו הם נמצאים, על פי ה' ולא על פי דעתם האנושית. במקום להצביע בידיהם על מעשה ידי אדם, הם הולכים ברגליהם במסלול אלוקי.