הרהורים ותורה

המדרש מגלה שבקריעת ים סוף התעורר על עם ישראל קטרוג גדול מן השמים שהשווה ביניהם ובין המצרים. מלאכי השרת תמהו מה ההבדל שבין שני העמים, שבזכותו ניצל עם ישראל אבל העם המצרי טבע. בעל ה'כלי יקר' (שמות יד כב) מבאר שהקטרוג נוצר כאשר ישראל התחילו ללכת בתוך ים סוף. 'כאן נאמר והמים להם חומה מלא בוי"ו, ובסמוך נאמר חמה חסר בלא וי"ו,.. שהוא לשון אף וחימה לפי שהיו ישראל נתונים בדין אם להנצל או אם להטבע עם המצרים,.., שבבואם לים, היינו בכניסתם היו צדיקים גמורים לכך נאמר אצלם חומה מלא, אמנם כאשר הלכו על שפתו השני ממרים היו עם ה'' . באותן שעות מועטות עם ישראל מתחיל לראות את הכסף והזהב שנופל בחלקו כשלל גדול. גם ביציאה מן הים, עם ישראל לא מוכן להמשיך במסע אל הר סיני ומתעכב באיסוף ביזת הים. דבר זה מעורר קטרוג גדול על העם ששוכח את ייעודו המקורי ומסתנוור ממותרות חומריות. קטרוג זה אינו רק מנת חלקם של מלאכי השרת אלא גם של משה רבנו המתנהג כלפיהם בתקיפות. 'לפי שלא רצו לפרוש מן ביזת הים והיה משה מתירא פן ריבוי העושר יביאם לידי חטא,.. על כן הסיעם בעל כרחם. ועוד חשב משה שר

המעיין במדרשי חז"ל אודות מצבם הרוחני של ישראל במצרים יהיה שרוי במבוכה גדולה. מצד אחד, המדרשים מתארים מצב רוחני ירוד עד כדי דמיון מוחלט בין ישראל למצרים. דמיון שהעמיד בספק את הזכות של ישראל להיות נגאלים מן השעבוד. כך למשל מתאר המדרש (ויקרא רבה אחרי מת כג ב) את הקושי לגאול את עם ישראל בשל הדמיון הגדול לעם המצרי - 'אלו ואלו ערלים, אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים, א"כ לא היתה נותנת מדת הדין לישראל שיגאלו ממצרים לעולם!' . בשל כך, הקב"ה מבקש ממשה לפעול לשינוי המצב הרוחני בעם כתנאי לגאולה 'אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים לא יגאלו, לך ואמור להן שיניחו מעשיהן הרעים ולכפור בעבודת כוכבים' (שמות רבה בא טז) . הקושי הזה הופך לתביעה וקטרוג מכוחות רוחניים וטבעיים כאשר מגיעים ישראל לקריעת ים סוף - 'והיו מלאכי השרת תמהים לומר בני אדם עובדי עבודה זרה מהלכין ביבשה בתוך הים ומנין שאף הים נתמלא עליהם חמה..' (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח ו) . לעומת התיאורים המחרידים הללו, אנו קוראים תיאורים אחרים המ

בחלומו של שר המשקים הוא מתאר גפן עם שלושה ענפים (בראשית מ י) : 'וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים' . שלושת השריגים היו רמז לשלושת הימים שיעברו עד להתגשמות החלום, אולם בספרי הדרש הם נדרשו לעניינים נוספים. הגפן המתוארת בחלום כוללת שלושה חלקים: ענפים - שריגים, ניצני פרחים ואשכולות ענבים. החלקים הללו נמשלים לתהליכים של העשייה האנושית. השורש הראשוני מבטא את המחשבה, כדברי הפסוק המשווה את הרהור הלב לשורש: 'פֶּן יֵשׁ בָּכֶם.. אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה.. פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה' (דברים כט יז) . הפרחים העולים מרמזים את הדיבור הנאה כמאמר המליצה - 'בשעה שהיה אדם אומר דבר מתוקן לפני רבי טרפון, היה אומר: 'כפתור ופרח!'' (בראשית רבה צא יב) . הפירות הסופיים מקבילים למעשים ולהשפעה בפועל של האדם על אחרים - 'כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ' (ישעיהו ג י) . ה'בן איש חי' (בן איש חי הלכות, שנה ראשונה, וישב) מוצא את החלקים הללו גם במבנה של הנר - 'כי הנר כולל

בשירת הבקשות מדי שבת, נהגו יהודי מרוקו לחתום את סדר שירת הבקשות בחלק ה'קצידה'. הקצידה, שתרגומה הוא 'סיפור', מעלה את סיפור פרשת השבוע בצורה דרמטית תוך שילוב יסודות ממדרשי חז"ל ומן הפרשנות למקרא. אחת ה'קצידות' המפורסמות היא 'קצידת יוסף הצדיק', המתארת את קורות חייו של יוסף וירידתו למצרים. בין שורות הפיוט מובא המשפט [בתרגום לעברית]: 'אחז בו הישמעאלי והרכיבו על חמורו, חלפו בקרבת קבר אמו רחל, ישב יוסף צווח על זאת הבגידה בזעקות, אמרה אמו : קבל הצרה' . הפיוט מתאר למעשה ביקור של יוסף בקבר אמו, בדרכו למצרים, שבו הוא זועק על מכירתו והיא מנחמת אותו - 'קבל הצרה!'. הפיוט מתאר ביקור מרגש שאין לו זכר בפסוקי התורה אולם מתואר בספר הישר. כך מובא בספר הישר (וישב עמ' 137-138) - 'וילכו האנשים בדרך ויעברו מדרך אפרת, אשר עם קבורת רחל. ויגיע יוסף עד קבר אמו וימהר וירץ יוסף אל קבר אמו ויאמר: 'אמי אמי יולדתני עורי וקומי וראי את בנך איך נמכר לעבד ואין מרחם. קומי וראי בנך והביטי אליו וראי, את דמעות עיני הנוזלות על לחיי. אמי אמי עורי

המדרשים והפרשנים מתארים את האופן שבו האחים מתנכלים להרוג את יוסף. המכנה המשותף לכולם הוא שהאחים תכננו מוות ב'שלט רחוק', ע"י כלבים או חיצים. כל התכנון הזה נעשה עוד לפני שיוסף מגיע אליהם והם בכלל שומעים מה ברצונו: שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז ובטרם יקרב אליהם. בתוך ד' אמות פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת וישב פרק לז ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו. מיד שיסו בו את הכלבים. כלי יקר בראשית פרק לז כי רצו להמיתו מרחוק על ידי חץ הממית בטרם יקרב אליהם, מדה כנגד מדה כי הוא שלח בהם חץ לשונו הממית אף מרחוק על כן רצו גם הם להמיתו מרחוק על ידי חיצים וזה שנאמר (שם מט כג) וישטמהו בעלי חיצים הם אחיו שרצו לשלוח בו חיצים. אין כאן ויכוח, אין עימות או שיחה כלשהי, האחים לא מחפשים הזדמנות להטיח ביוסף האשמות או ללמדו דברי מוסר. אם נתבונן נראה שהמעשה החמור הזה - תכנון רצח ומכירה לעבדות - התחיל גם הוא בריחוק והימנעות משיחה ודיבור. בראשית פרק לז (ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹ

המנהג - פתרון ולא בעיה מנהגי ישראל היו תמיד בעין הסערה, המנהגים השונים אתגרו את הרבנים והפוסקים משני הכיוונים. מחד, הם ניסו לשמר מנהגים חשובים ומסורות עתיקות, גם כשהמנהג נראה תלוש או לא רלוונטי. מאידך, הם נלחמו בעוז במטרה לעקור מנהגים פסולים או חיקויים מתרבויות זרות. המתח האדיר בין "והמנהג מבטל את ההלכה" (ירושלמי יבמות פי"ב ה"א) ובין "מנהג אותיות גיהנם" (מהר"ם מינץ סו ה) עורר דיונים רבים בעולם הפסיקה והפולקלור היהודי. אין ברצוני לעסוק בשאלות ההלכתיות אודות החובה לנהוג כפי מנהג אבות למול כללי הפסיקה וההוראה. כמו כן, אינני מתכוון לעסוק בבירור המנהגים ומקורם למול השפעות זרות. בדבריי אלו אני מבקש לבחון את המנהג ככלי חינוכי וכאמצעי להשפעה פדגוגית. בעולם המודרני, אחת הבעיות החמורות בשדה החינוכי היא החינוך לקיום חיי תורה ומצוות. הפיתויים הולכים וגדלים - בחומרתם וזמינותם, שאלות אמונה ותיאולוגיה מתעוררות והקושי לשמר מסורת עתיקה בעולם חדש הופך לקושי עצום. הורים רבים מתבוננים בעיניים כלות על ילדיהם שבוחרים לסור מן הדרך ולזלזל במוסכמות או בדמויות ש

הארה לנר ראשון - "על הניסים" כולם רוצים ניסים, אוהבים ניסים וחולמים עליהם. נס הוא אירוע שמרים את האדם מקשיי החיים לגובה שממנו יתנוסס בגאון ובהדר. אבל כדאי לזכור שהנס גם מביא איתו מחויבות. אדם שנמצא במקום גבוה יותר, צריך להתנהל בצורה אחרת - ללא שאננות ובתחושת אחריות. אחרת, הוא יסיים כמו אלפי זוכי לוטו שאיבדו את כספם בהימורים. הנר הראשון מבשר לנו על הנס שיבוא בקרוב, לאחר שתיגמר הכמות בכד הקטן. כבר מעכשיו, הכמיהה לנס צריכה להיות מלווה בתחושה של יראה. איך יעבור עלינו החנוכה הקרוב, האם נהיה ראויים לו?.. רק כך נזכה לניסים, רק מי שירא מהשמיים זוכה להגיע אליהם - "נתת ליראיך נס להתנוסס". הארה לנר שני - "ועל הפורקן" כשנכנסים לחדר בחושך הכל נראה גוש אחד שחור אבל כשנדלק אור מתגלים חפצים רבים. האור הוא היכולת לפרק את המציאות החשוכה לחלקים נפרדים. באופן הזה, רואים פתאום יתרונות רבים, דברים טובים שנבלעו באפילה. היכולת לפרק דברים אינה רק הפרדה וחילוק. הפרקים הקיימים בספר מייצרים עלילה מתפתחת. הפרקים בגוף האדם מאפשרים תנועה מפותלת. מ