מחשבה ומעשה בגפן ובנר

בחלומו של שר המשקים הוא מתאר גפן עם שלושה ענפים (בראשית מ י): 'וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים'. שלושת השריגים היו רמז לשלושת הימים שיעברו עד להתגשמות החלום, אולם בספרי הדרש הם נדרשו לעניינים נוספים.

הגפן המתוארת בחלום כוללת שלושה חלקים: ענפים - שריגים, ניצני פרחים ואשכולות ענבים. החלקים הללו נמשלים לתהליכים של העשייה האנושית. השורש הראשוני מבטא את המחשבה, כדברי הפסוק המשווה את הרהור הלב לשורש: 'פֶּן יֵשׁ בָּכֶם.. אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה.. פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה' (דברים כט יז). הפרחים העולים מרמזים את הדיבור הנאה כמאמר המליצה - 'בשעה שהיה אדם אומר דבר מתוקן לפני רבי טרפון, היה אומר: 'כפתור ופרח!'' (בראשית רבה צא יב). הפירות הסופיים מקבילים למעשים ולהשפעה בפועל של האדם על אחרים - 'כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ' (ישעיהו ג י).

ה'בן איש חי' (בן איש חי הלכות, שנה ראשונה, וישב) מוצא את החלקים הללו גם במבנה של הנר - 'כי הנר כולל שלשה דברים ביחד: הוא עצמו, והפתילה, והשמן שבתוך הנר. ואם יחסר אחד מהם לא יעשה הנר פעולתו'. כלי החרס שנקרא נר מקביל אל הגזע המחזיק את הכול, השמן הריחני מקביל לפרח העולה ואילו הפתילה הדולקת היא פרי הנר ותוצאתו. נס החנוכה נעשה למעשה, כדי להראות את השלמות בזמן המכבים - 'לרמוז שזכו לנס זה על אשר היתה עבודת הקודש אצלם שלימה במחשבה ודיבור ומעשה'.

בן איש חי ממשיך ומציין: 'ולכן בלילה הראשונה נתקן שלשה ברכות', ונראה שאכן ברכות אלו מכוונות כפי היסוד הזה. ברכת 'להדליק נר חנוכה' מכוונת כנגד עולם המעשה שבא לידי ביטוי במעשה ההדלקה. ברכת 'שעשה ניסים' היא הדגשה של הדיבור, שהרי ברכה זו מבליטה את פרסום הנס וסיפורו בהלל והודאה. הברכה האחרונה - 'שהחיינו' היא ברכה התלויה בתחושת הלב ומבטאת את הרהורי התודה.

מעניין לראות שדברים דומים לדברי בן איש חי [1835-1909] נמצאים בכתבי בעל ה'שם משמואל' [1856-1926] (חנוכה תרעו א) המרחיב את העיקרון להיבטים חינוכיים. תחילה הוא מתאר את המבנה במילותיו שלו: 'ונראה שדוגמת ארבעה אלה הוא בנר של מצוה שהאור והשמן הם דוגמת מחשבה והרהור. שהאור תלוי בשמן דוגמת מחשבה בהרהור, שהרהור הוא נושא למחשבה ובלתי הרהור המחשבה נתעלמת והולכת לה, כן כשפסק השמן מסתלק האור והולך לו. והפתילה היא דוגמת קול הנולד מחיבור המחשבה וההרהור, וכן הפתילה היא ענין חיבור האור והשמן.., והנה הוא כלי הנושא להאור שמן ופתילה הוא דוגמת המעשה'. גם בדבריו של האדמו"ר החסידי, כפי שראינו בדרשת החכם הבבלי, יש התאמה בין מבנה נר החנוכה ובין כוחות הפעולה האנושית.

נמצא אם כן, שבהדלקת נרות חנוכה האדם משלב את כל כוחות הנפש שלו ובכך הוא מבטא את תפישת העולם הסותרת את התפישה היוונית. 'היוונים ימ"ש שהיה ענינם חכמה אבל חכמה חיצונית והכחישו צורך הדיבור והמעשה, וכמ"ש להשכיחם תורתך נגד הדיבור, ולהעבירם מחקי רצונך הוא חלק המעשה, שחוקים מתיחסים למעשה, ובכח טומאתם החשיכו עיני ישראל שהי' קשה להם מאד לחבר ולקשר את דיבור ומעשה בהרהור ומחשבה'.

כלומר, בניגוד לפילוסופיה היוונית המתעסקת בחכמה השכלית אבל משאירה את המעשים והדיבורים לתאוות הלב - המצווה היהודית מבקשת לכלול את כולם. כך כותב שם משמואל במקום אחר (תרעז ז) - 'דהנה ידוע דהיונים הי' מתנגדים ביותר למצות מעשיות, והכחישו שיש מעשים נרצים לאלקים, ואמרו שכל שלימות האדם הוא מדות ומושכלות, ובזה הוא מתדבק לשכל הפועל שהמציאו בדמיונם, כידוע מענין הפלסופים שהם החכמי יון, וע"כ כשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום, נעשה להם נס במצוה מעשית,.. , הראה להם חביבות מעשיהם שהם נרצים לה', היפוך מחשבת היונים'.

באופן הזה, הוא מבאר את דברי הגמרא שמי שרגיל בנר יהיו לו בנים תלמידי חכמים. אין כאן הבטחה או סגולה בעלמא אלא ביטוי להתנהלות אישית קבועה. 'מחמת נר חנוכה שבא מפני שזכו לצירוף כנ"ל ומביא לידי צירוף השכל והמידות והמעשה כנ"ל בשבילה זוכין נמי לבנים ת"ח.. ולפי האמור מובן שזה אין לו ענין אלא להרגיל בנר, היינו שרגיל בכך ולא באקראי, שכאשר רגיל בכך נעשים התולדות בכח ההוא'. הבסיס לחינוך מוצלח הוא דוגמה אישית שאין בה סתירות מהותיות, התנהגות הרמונית שבה ההורה מתנהג ומדבר כפי שהוא חושב ומלמד את ילדיו. למשל, מי שבחייו מדבר עם הילדים על ערכי צדקה וחסד אולם מעשיו מלאים קמצנות וצרות עין - לא יצליח לבנים תלמידי חכמים. השילוב צריך להיות תמידי ומורגל בהורות ובחינוך, רק באופן הזה יועברו המסרים לכל הילדים באופן המושלם.