יוסף ורחל בדרך למצרים
בשירת הבקשות מדי שבת, נהגו יהודי מרוקו לחתום את סדר שירת הבקשות בחלק ה'קצידה'.
הקצידה, שתרגומה הוא 'סיפור', מעלה את סיפור פרשת השבוע בצורה דרמטית תוך שילוב יסודות
ממדרשי חז"ל ומן הפרשנות למקרא. אחת ה'קצידות' המפורסמות היא 'קצידת יוסף
הצדיק', המתארת את קורות חייו של יוסף וירידתו למצרים.
בין שורות הפיוט מובא המשפט [בתרגום לעברית]: 'אחז בו הישמעאלי והרכיבו על חמורו, חלפו בקרבת קבר אמו
רחל, ישב יוסף צווח על זאת הבגידה בזעקות, אמרה אמו : קבל הצרה'. הפיוט מתאר למעשה ביקור של יוסף בקבר אמו, בדרכו למצרים,
שבו הוא זועק על מכירתו והיא מנחמת אותו - 'קבל הצרה!'. הפיוט מתאר ביקור מרגש
שאין לו זכר בפסוקי התורה אולם מתואר בספר הישר.
כך מובא בספר הישר (וישב
עמ' 137-138) -
'וילכו האנשים בדרך ויעברו מדרך אפרת, אשר עם קבורת רחל. ויגיע
יוסף עד קבר אמו וימהר וירץ יוסף אל קבר אמו ויאמר:
'אמי אמי יולדתני עורי וקומי וראי את בנך איך נמכר לעבד ואין
מרחם. קומי וראי בנך והביטי אליו וראי, את דמעות עיני הנוזלות על לחיי. אמי אמי עורי
והקיצי קומי וראי את בנך ובכי עמו על צרתו, וראי את לב אחיי האכזרי. עורי אמי עורי
והקיצי משנתיך, עמדי וערכי מלחמותייך נגד אחי איכה הפשיטו אותי מכתנתי. וימכרו אותי
לעבד זה פעמים, ויפרידו אותי מאבי ואין מרחם. עורי וערכי את טענותייך נגדם לפני האלוקים,
וראי את מי יצדיק האלוקים במשפט ואת מי ירשיע. קומי אמי קומי והקיצי משנתיך וראי את
אבי איכה נפשו ולבו עלי ביום הזה עמדי, ונחמיהו ודברי על לבו'.
ויוסף עוד לדבר כדברים האלה ויצעק ויבך יוסף בכי גדול על קבר
אמו ויכל לדבר, וידום כאבן על הקבר ממר לבו. וישמע יוסף את קול מדבר אליו מתחת הארץ,
ויענהו במר לב ובקול בכי ותחינה כדברים האלה:
'בני בני יוסף בני, שמעתי
את קול בכייתך ואת קול צעקותיך ראיתי את דמעותיך. ידעתי את צרתך בני ויצר לי עליך ותוסף
לי יגון על יגוני. ועתה בני יוסף בני חכה את ה׳ והתחולל לו ואל תירא כי ה׳ עמך, הוא
יציל אותך מכל צרה'. קום בני ולך לך מצרימה עם אדוניך ואל תירא כי האלוקים עמך בני,
ותוסף לדבר אל יוסף כדברים האלה ותדום'.
תיאור מופלא זה מרטיט את הלב ודומה שמצווה למצוא לו תימוכין ויסודות בפשטי
המקורות. למעשה, את העובדה שרחל דואגת לבניה היוצאים אל הגלות אנחנו מכירים מלשון
הפסוק (ירמיהו לא יד - טז) - 'כה אמר ה' - קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על
בניה כי איננו: כה אמר ה' - מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעלתך נאֻם ה',
ושבו מארץ אויב: ויש תקוה לאחריתך נאֻם ה', ושבו בנים לגבולם'.
אין זו דאגה בלבד, רחל ממש מלווה את בניה רגע לפני צאתם אל דרך הגלות הנוראית.
כך הורחבו הדברים במדרש (פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה ג) - '.. שגלוי וצפוי לפניו שסוף בית המקדש עתיד ליחרב ובניו עתידים לצאת בגולה.. וכיון
שהם הולכין בדרך - הם באין ומחבקין קבורת רחל,
והיא עומדת ומבקשת רחמים מן הקדוש ברוך הוא, ואומרת לפניו: רבונו של עולם! שמע בקול בכייתי ורחם על
בניי,... מיד הקדוש ברוך הוא שומע בקול תפילתה. מנין שכן? כתב: 'בכי תמרורים, רחל מבכה
על בניה', וכתב 'ויש תקוה לאחריתך [נאום ה'] ושבו בנים לגבולם'. אם עד עתה הכרנו את רחל כשהיא מלווה את בניה
הרחוקים, ספר הישר מגלה לנו שהיא ליוותה גם את בנה הנולד לה.
לאחר מכירת יוסף, הוריו מגיבים באופן קשה - יעקב "וימאן להתנחם" (בראשית לז לה) ורחל "מאנה להנחם" (ירמיהו לא יד). אבל רחל מגלה כוחות נפש מופלאים, למרות הקושי האישי
שלה היא מוצאת יכולת לנחם את בנה הגולה. יתכן ואת הכוחות האלה היא מצאה כבר
בצעירותה, כשוויתרה על הסימנים לאחותה. כמו אז, גם עתה, רחל מלמד שהאחווה חשובה מן
הכול ומבקשת מיוסף לקבל את מעשי האחים ולא להאשימם.
רבים שואלים, מדוע יוסף לא שלח מכתבים ליעקב אביו כשהיה במצרים, מדוע לא גילה
לו על המכירה כאשר נפגשו?. שמא, באותה שעה שהשתטח על קבר אמו, למד הוא כיצד אין
מגלים את הרמאות ורואים בכול סימנים של גאולה ונחמה עתידית.
תגובות
הוסף רשומת תגובה