הרהורים ותורה

אנו מוצאים שתי תרומות שהביאו מנהיגי ישראל, הנשיאים - מצד אחד, עגלות צב ולעומתם אבני מילואים וקרבנות. ההבדל בין שתי התרומות הללו משקף את ההבדל בין שני סוגי מנהיגים שיכולים להיות לציבור. הסוג הראשון, לכאורה הברור מאליו והנפוץ, הוא מנהיג שאומר לעדתו כיצד לפעול ומסלקם מן הספק. רב שמלמד את ההלכה, שעונה לשאלות אנשי קהילתו, שמכריע בסכסוכים ממוניים ושמחנך את הצעירים. כאן הייחוד של כל רב בא לידי ביטוי, לכאורה כולם מלמדים את אותה הלכה אבל כל אחד מבאר אותה לפי שיטתו ומלמד אותה לפי דרכו. כנגד רב שכזה הביאו הנשיאים את קרבנם המיוחד ואת אבני המילואים. אבנים אלו שהכריעו ספקות והורו כיצד לנהוג בשאלות הציבור וכן הקרבנות שהבליטו את עניינו של כל נשיא רומזים בבירור לסוג זה של הרבנים. אולם יש סוג רבנים אחר. כזה, שבני עדתו לכאורה מסתדרים בלעדיו - לומדים ומלמדים, גומלים חסדים ועוזרים לדלים, חיי הציבור והקהילה תוססים ומתפתחים מעת לעת. שם, במקום שתפקיד הרב נראה כלא נצרך, מיותר או מסרבל; יש מקום להגדירו מחדש. זקוקים הם לרב, בזאת אין ספק. כל גוף צריך ראש וכל ציבור ישראל זקוק לראש בני ישראל. אבל כשם ...

כשמעיינים בדברי אור החיים (במדבר ו כה-כו) בביאור לשון ברכת כהנים אנו מוצאים תיאור מופלא של קרבה. רבינו חיים בן עטר מלמד שבבריאת האדם נוצר ריחוק בין האדם לאלוקיו, לא זו בלבד - כל חטא מרחיק את האדם יותר ויותר מן האלוקים. במעשיו הרעים, האדם יוצר מחיצות ומסכים בינו ובין האור האלוקי. בברכת כהנים אנו מבקשים להסיר את המסכים ולזכות לאור האלוקי מחדש. כך מבאר האור החיים שברכת 'יאר' היא 'שלא יהיה מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים שבזה יאיר אור שכינתו על ישראל' . גם במקום שבו האדם יצר מסך מבדיל, באה הברכה הנוספת לתיקון הריחוק. ' ישא ה' פניו אליך' מתבאר בדבריו כנשיאה והרמה של המחיצה המבדילה בין ישראל לאביהם שבשמים. לאחר מכן, מתאחדים שוב ישראל והקב"ה בשלמות שהיא היפך ההפרדה הבאה לידי ביטוי במילים 'וישם לך שלום'. הנשיאה מצטיירת כאן כנשיאה פיזית של מחיצה ומחסום, ממש כאילו היו משא כבד העומד חוצץ במציאות המקולקלת. אין זה אלא השראה מן הנביא (ישעיהו נט ב) - 'כִּ֤י אִם־עֲוֹנֹֽתֵיכֶם֙ הָי֣וּ מַבְדִּלִ֔ים בֵּינֵכֶ֕ם לְבֵ֖ין אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְחַטֹּֽאותֵי...

*תובנה לפרשת נשא* מפורסמים דברי הגמרא על הסמיכות בין פרשת סוטה ובין פרשת נזיר - "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (ברכות סג.). אולם יש לנו לדון, במה הנזירות מועילה לתקן את קלקול האישה הסוטה מעבר לפרישות מן היין המחטיא. נראה לבאר זאת על פי דברי ר' שלמה פישר בהגדרה מחודשת אודות הנזיר - "שרצונו להקריב גופו לפני ה', והשער מייצג את הגוף,.., ואמרה תורה שיטפח את השער העומד ליקרב בקדושה וטהרה.." (דרשות בית ישי נד הערה ב). כלומר, הנזירות אינה פרישות לשם עצמה המסתיימת בקרבן סמלי אלא ההפך. כל הנזירות נועדה לשם הקרבן המוקרב בסופה, כל כולה הוא הכנה להתקרבות האדם ושערו אל הקודש. דומה שזה תורף התיקון של חטא האישה הסוטה. השיער שבו התקשטה האישה לשם החטא הופך כעת לרועץ, מי שטימאה את גופה רואה אותו כעת מתנוול. אבל דווקא משום כך, הנזיר מבקש לקדש את גופו, להשיב אותו למעלתו המקורית. לכן, הוא נזהר מן היין ומן הטומאה ובכך מקדש את השיער. *השיער שהחטיא הוא זה שהפך לקרבן המוקרב מתחת לאש* - "ולוקח מן הרוטב של זבחי השלמים ונות...

משפחות הלויים - גרשון, קהת ומררי - הפכו לסמלים מייצגים של דרכים שונות בעבודת ה'. האדמו"ר מאיזביצא רואה בבני קהת אנשים שאינם מסתפקים במדרגות הרוחניות שהשיגו אלא מנסים לנסות להעפיל מעלה. בבני גרשון הוא מוצא את אלו המעדיפים להתמקד בדברים המובנים להם ומסתלקים מכל ריח של ספקנות ובבני מררי את אלו המתמקדים בעשיה היומיומית ללא פילוסופיה והגות. חלוקה אחרת בין המשפחות ודרכי עבודת ה' מצויה בדברי רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב (שם משמואל נשא תרע"ד). הוא מייחס לבני לוי את מדרגות היחס אל הרוע שחודשו בבית מדרשו של הבעל שם טוב - הכנעה, הבדלה, המתקה. בני מררי מבדילים בין הרע והטוב ונותנים לכל אחד מהם את המעמד הראוי לו, בני גרשון ניחנים ביכולת להכניע ולגרש את הרוע אולם בני קהת מצליחים אפילו להפוך את הרע לטוב ולמתק אותו. לדברי השם משמואל (בהעלותך תרע"ו), תחושות הנפש הממלאות את האנשים משתנות בהתאמה. בני מררי מלאי מרירות נפש המנסה כל העת להבדיל בין קודש לחול, לעומתם בני גרשון מלאים נחישות וגבורה הנלחמת ברע בעוצמה. בשונה משניהם, בני קהת מתהלכים בגבהות לב והתרוממות רוח של מי שמוצא ...