חלק וירושה בין ישראל לאלוקים

בשירת האזינו מתואר עם ישראל במילים [דברים לב ט] - 'כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ'. מילים אלו המבטאות קשר עז בין ישראל לאביהם שבשמים התפרשו בפירושים שונים בקרב רבותינו.

בעל 'משך חכמה' ביקש לפרש את הביטוי 'חלק' כחלק מביטויים שונים המבטאים את מקומו של עם ישראל בעולם. ביטויים אלו התכנסו כולם לסדר התפילה במשפט אחד - 'אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה [מְאֹד] יְרוּשָּׁתֵנוּ'. וכך ביאר בדבריו - 'כי חלק הוא לפי ערך האיש, גורל היה יכול להיות להיפך,.., לכן הוי כמו ירושה דכולן שוין בה.. ולזה אמר מה טוב חלקנו שיצחק בירר הטוב, ומה נעים גורלנו שיעקב ברר הטוב כמו גורל, ומה יפה ירושתנו שכולנו שבטי ישרון בחירי אל חי'.

הקשר בין ישראל לאלוקים מורכב מכמה רמות הנבדלות זו מזו ביכולת האדם לשנות ולהשפיע: חלק התלוי בבחירתו של האדם ומעשיו, גורל הקבוע לאדם אבל גם יכול להשתנות וירושה שאינה יכולה להיות מושפעת. נמצא אם כן, שהיהודי קשור לאלוקיו בכמה אופנים - בחירה מוחלטת, בחירה חלקית ומהות שאינה תלויה בבחירה.

על שלוש אלו מודה היהודי באמירתו - 'אשרינו!' - על בחירתו בחלק הטוב, על הגורל שבו זכה בנועם ה' ועל הירושה היפה שנפלה לו מבלי שנקף אצבע. זאת, הוא עושה גם בתפילת עלינו לשבח, שנאמרת בראש השנה ביתר שאת - 'שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא שָׂמָנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם, וְלֹא גוֹרָלֵנוּ כְּכָל-הֲמוֹנָם'. מילים אלו מודות על שאנו יורשים ירושתנו הסגולית שאינה עוברת בירושת משפחות האדמה ולאחר מכן על חלקנו וגורלנו.

במבט ראשון, מדובר כאן בחלקים הרחוקים זה מזה כשני קצוות והממוצע ביניהם. בדברים שבהם בחירתו של האדם למצוא את חלקו היא מוחלטת, אין משמעות לירושה הקבועה לו מיום לידתו, וכן להפך. אולם רבותינו הורו לנו כי אין כאן שני קצוות - האחד בידו של האדם והשנייה אינה בשליטתו, אלא שתי שכבות של אותה קרקע. המעשים הבחיריים של האדם אינם מנותקים מהטבע והסגולה המוטבעת בו, אדרבה - כל משמעותם היא הסגולה הבלתי משתנה. האדם במעשי ידיו פועל לחשוף את הטבע המהותי שיש בו ממילא. תפקידו של האדם הוא לא לסלול דרך חדשה אל האלוקים בכוחות עצמו אלא לחשוף את הדרך שהבורא סלל עבורו במיוחד. 'כאדם האומר לבנו: 'בחר לך חלק יפה בנחלתי' ומעמידו על חלק היפה ואומר לו את זה: 'ברור לך'. ועל זה נאמר 'ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי' - הנחת ידי על גורל הטוב לומר: 'את זה קח לך'' [רש"י דברים ל יט].

זאת ועוד, הסגולה הירושתית שייכת לכלל עם ישראל אבל הבחירה היא מעשיו של אדם יחיד המנסה להתחקות על ירושתה של האומה. דרך זו משותפת לכלל האומה - שכולה התחייבה בתורה ובמצוות - אבל יש בה שבילים נסתרים ופרטיים לכל אחד מהאומה. דברים אלו עמדו ביסוד דברי בעל התניא [אגרת הקודש פרק ז] - 'והנה אף שגילוי זה על ידי עסק התורה והמצות הוא שוה לכל נפש מישראל בדרך כלל, כי תורה אחת ומשפט א' לכולנו, אף על פי כן בדרך פרט אין כל הנפשות או הרוחות והנשמות שוות בענין זה לפי עת וזמן גלגולם ובואם בעולם הזה'.

במוצאי ראש השנה, שבה הוכרע גורלה של האנושות כולה ונידון העם אך גם נבחנו הפרטים כל אחד בפני עצמו, כדאי לא לשכוח את השילוב המופלא הזה - בין מעשה האדם ובין תכונתו הטבעית, בין פעולת היחיד ובין דרכה המשותפת של האומה.