תקיעה ותרועה - מלחמה ושלום

בהרבה מקומות בתנ"ך אנו מוצאים את השופר ככלי אזהרה לפני תחילתו של הקרב. השופר מתריע בפני האויב לשם הגנה על העיר אך גם לשם יציאה לקרב של לוחמי העיר.

יחזקאל לג ג - ד
 ...אֶרֶץ כִּי אָבִיא עָלֶיהָ חָרֶב, וְלָקְחוּ עַם הָאָרֶץ אִישׁ אֶחָד מִקְצֵיהֶם וְנָתְנוּ אֹתוֹ לָהֶם לְצֹפֶה: וְרָאָה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ, וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִזְהִיר אֶת הָעָם:

ירמיה נא כז
שְׂאוּ נֵס בָּאָרֶץ, תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגּוֹיִם, קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ גּוֹיִם, הַשְׁמִיעוּ עָלֶיהָ מַמְלְכוֹת...

ירמיה ד יט כא
מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה, קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִישׁ, כִּי קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי, תְּרוּעַת מִלְחָמָה:... עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר:

ירמיה מב יד
לֵאמֹר, לֹא כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבוֹא, אֲשֶׁר לֹא נִרְאֶה מִלְחָמָה, וְקוֹל שׁוֹפָר לֹא נִשְׁמָע, וְלַלֶּחֶם לֹא נִרְעָב, וְשָׁם נֵשֵׁב:

עמוס ב ב
וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּמוֹאָב וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר:

עמוס ג ו
אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ

איוב לט כה
בְּדֵי שֹׁפָר יֹאמַר הֶאָח וּמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה רַעַם שָׂרִים וּתְרוּעָה:

אבל יש מקומות שבהם השופר בא כקריאה לשלום עולמי ולאומי. השופר הוא האות לכל באי עולם כי השלמות הגיעה וזמן הגאולה מתממש. קולו של השופר מודיע לכל הנידחים כי זמן פדותם הגיע ומעתה הם יכולים לשוב למצבם הקודם. ענין זה מתקיים גם כלפי האנשים הפרטיים בכל יובל שנים כמצוות התורה [ויקרא כה ט - י] - 'וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: ... וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ'. אך הוא מתקיים גם במישור הציבורי בגאולה העתידה, כדברי הנביא [ישעיהו כז יג] - 'וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם'.

גם בבניין בית המקדש אנו מוצאים את השופר בשני שימושיו והקשריו. בבנין בית המקדש השני שימש השופר לאזהרת המלחמה כעדות נחמיה [נחמיה ד יב - יד] - 'וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל מָתְנָיו וּבוֹנִים, וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר אֶצְלִי: וָאֹמַר... הַמְּלָאכָה הַרְבֵּה וּרְחָבָה, וַאֲנַחְנוּ נִפְרָדִים עַל הַחוֹמָה רְחוֹקִים אִישׁ מֵאָחִיו: בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר, שָׁמָּה תִּקָּבְצוּ אֵלֵינוּ'. אולם בהעלאת הארון לקראת בנין בית ראשון משמש השופר ככלי שמחה ותורה כמתואר [שמואל ב ו יד - טו] - 'וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד: וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה' בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר'.


ההבדלים בין סוגי השופרות תלויים למעשה בגודלו של השופר. הדברים ממשיכים להתבאר בדברי הזוהר [זוהר ויקרא ב א] - 'ודייק לה מדלא כתיב 'ויהי השופר הולך וחזק' אלא 'קול השופר' קול דנפיק משופר, דודאי שופר אקרי כמה דאת אמר 'יתקע בשופר גדול' והאי איהו שופר גדול דביה נפקין עבדין לחירות עלמין והא אוקמוה' ובמקום אחר [זוהר ואתחנן רס א] - 'יתקע בשופר גדול, מה לן ביה אי הוא רב או זעיר אלא ההוא שופר עלאה דביה נפקין עבדין לחירו תדיר והאי איהו יובלא דיובלא עלאה ורברבא הוא, וכד האי אתער כל חירו דעלמין מתערין ביה וההוא אקרי שופר גדול'. כלומר, לשופר יש שני שימושים: הכרזת מלחמה וקריאה לשלום. במציאות המעשית השופר קורא למלחמה הכרחית אבל באידיאל הצפוי השופר יגדל ויביא לשלום אוטופי.

אי לכך, אנו שואפים לשופר גדול, שמיישב את הבעיות מאליו בדרך של פיוס ולא של מלחמה עזה. כדברי הרב קוק בדרשה שנשא בראש השנה בשנת תרצ"ד בחורבת רבי יהודה החסיד [מאמרי הראי"ה, שופרות] - "אלהינו ואלהי אבותינו תקע בשופר גדול לחירותנו..." - על שופר גדול של גאולה נבא הנביא, ולתקיעת שופר גדול אנו מתפללים, גדול דוקא. כי מדרגות שונות יש בשופר של גאולה: יש שופר גדול, שופר בינוני רגיל, ויש שופר קטן.
היה היתה בישראל בזמנים שונים וישנה גם כיום בחלקים וביחידים מישראל התעוררות ורצון שמקורם בקדושה באמונה החזקה בה' ובתורה, בקדושת ישראל ותעודתו, וברצון לקיים את רצון ה' שהיא גאולת ישראל השלמה. זהו השופר הגדול והמעולה,... אם אפסה התלהבות הקודש ורצון הגאולה הנעלה הנובע ממנה, ואם גם הרגשה אנושית לאומית וטבעית ורצון של חיי לאום בכבוד גם הם אפסו, אם אי אפשר לתקוע בשופר כשר לגאולה באים אויבי ישראל ותוקעים באזנינו לגאולה. הם מכריחים אותנו לשמוע קול שופר, הם מתריעים ומרעישים באזנינו ואינם נותנים לנו מנוח בגולה. שופר של חיה טמאה נהפך לשופרו של משיח. עמלק, פיטלורה, היטלר, וכו', מעוררים לגאולה.


גם בימינו, באיזה שופר שלא נתקע, אנו מקווים לשלב בין שני תפקידי השופר - המצוי והרצוי. השילוב בין שני תפקידי השופר: מלחמה ושלום, מתבטא בשני קולות השופר: תרועה ותקיעה. כפי שכתב רמב"ן [במדבר י ו] - 'כי המלחמה לתרועה והמועדים והשמחה לרחמים. ורבותינו (ר"ה לג ב) העתיקו, פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ותרועה באמצע, שלא יקצץ בנטיעות בראש השנה ויום הכפורים ועל הקרבן, אבל הכוונה זו לתקיעה וזו לתרועה, והמשכיל יבין'. בתקיעת השופר, אנו מבקשים להתבונן במציאות ולהרים עיניים לאידיאל. שמא נעשה זאת גם כלפי מעשינו - שבהם אנו רוצים להכריז מלחמה אך גם להגיע לפיוס ושלמות.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

רבנות קהילה - ראשי פרקים למחשבה..

הארה לימי חנוכה - מספרים בחנוכה

לדעת להאזין לתרועה