שמים וארץ - קיימים וחדשים
בתחילתה של
פרשתנו פונה משה אל העולם - 'הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ
אִמְרֵי פִי' [דברים לב א-ב]. הבחירה לפנות לשמים ולארץ מנומקת בדברי רש"י
בשני נימוקים. הראשון, רואה בהם עדים מצוינים - גם אם משה ימות לא יוכלו ישראל
להכחיש את הברית שהרי שמים וארץ הם 'עדים שהם קיימים לעולם'. והשני מוצא
בהם עדים שיכולים להיות גם המוציאים לפועל 'שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם..
ואם יתחייבו תהיה בהם יד העדים תחלה..'.
בפשטות אפשר
להבין את הבחירה בשמים ובארץ בשל היותם בעלי יכולת להעניש או לתת שכר, עדים כאלו
שגם יכולים לממש את עדותם - אין לך עדים טובים מאלו. אולם מה פירושו של הטעם
הראשון, מה התועלת יש בכך שהשמים והארץ קיימים לעולמי עד. עד כדי כך, שיש המבארים
כי לא שני תירוצים יש כאן אלא תירוץ אחד המורכב משני חלקים - עדים הקיימים לעולמי
עד ויכולים בכל עת לממש את דבריו של משה.
בעל 'כלי יקר'
מבקש להציע ביאור הרואה בתירוץ הראשון נימוק העומד בפני עצמו. השמים והארץ הם עדים
כיון שהם עומדים לעולם. שהרי עמידתם של אלו נובעת בשורשה מלימוד התורה של ישראל 'שהתנה
הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימין, ואם לאו
אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו'. עמידת השמים והארץ אינה רק יתרון טכני אלא משמעות
מהותית למעשיהם של ישראל. אם יש שמים וארץ, כנראה שהעם עושה את רצון ה'.
אם כן, השמים
והארץ אינם בריאה חד פעמית אלא קיום של השפעה מתמדת מעולמות עליונים אל עולמנו
הגשמי. השפעה זו, המבקשת לקשר בין עליונים רוחניים לתחתונים גשמיים, היא ניסיון
לחבר בין שני הפכים, שני ניגודים המתחברים בזרם בלתי פוסק. החיבור הלא אפשרי יכול
להיות רק כשיש תורה בארץ, משהו מן העולם הגבוה ההוא שמצליח לזרום עד לתחתיות הארץ
השפלות. המהפך האדיר הזה התרחש במתן התורה - 'כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, גזר ואמר:
'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם'. כשבקש ליתן התורה בטל גזירה ראשונה ואמר
התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים' [שמות רבה וארא יב].
בראש השנה,
החליט הקב"ה שוב להמשיך את החיבור הבלתי אפשרי הזה. לקיים את העולם הזה מתוך
שפע אלוקי הנובע מעולמות אלוקיים ממעל. שפע הנשפך ממאגרים מלאי טוב אל כלים
הממתינים להתמלא בממטרי התורה וטלליה - 'וכמו המטר היורד מן השמים עד לארץ דומה כאילו
הוא מחבר שמים לארץ כי כל נצוק דומה לחיבור, כך.. התורה הלקוחה מן השמים לארץ'.
אולם, על פי
דברים אלו, בשעה שאדם חוטא הרי שהחיבור הזה מתנתק. כיצד אם כן ימשיך השפע העדין
הזה להתגלגל מפסגות המציאות אל הרקיע והקרקע. כאן, מגיע יום הכיפורים ותפקידו. יום
הכיפורים המבקש להמשיך את קיומם של השמים והארץ ולחבר מחדש את הניתוק ביניהם
בעקבות חטאי האדם. לכן, ביום הכיפורים ניתנה תורה לישראל וירד משה עם לוחות שניים.
שהרי רק עם תורה חדשה יוכל העולם להמשיך ולהתקיים.
או אז, לא רק
שהעולם ממשיך להתקיים כתמול שלשום אלא שהקילוח החדש יוצר עולם חדש, עמיד וקיים
לעולם. לא עולם ישן, קדמון וטבעי אלא עולם מתחדש בכל רגע ומחליף את פניו בכל עת.
הקביעות של הארץ והשמים אינה קביעות מקובעת אלא לב נברא ורוח מתחדשת. והישן מתחדש
לו והחדש מתקדש בכלי הקודש שנשברו בחטא. חדשנות שכולה קביעות עמידה בפני הכל - 'כִּי
כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים
לְפָנַי נְאֻם יְהוָה כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם' [ישעיהו סו כב].