וזה משפט התשובה

א. תשובת המשפט

מובא בספרו של הרב קוק אורות התשובה (יג ה):

דרך התשובה היותר מקורית וטובה, הנובעת מאור התורה בעולם, היא השינון בחלק דיני ממונות וכל המשפטים שבין אדם לחברו הכלולים אצלנו בלמוד "חשן משפט", בכל הבקיאות הגירסאית היותר בהירה וכל החריפות הישרה והרחבה היותר אפשרית.

פתיחת דבריו של הרב קוק מסקרנת מאוד. כולנו רוצים להכיר את דרך התשובה 'היותר מקורית והטובה' מאלו המוכרות לנו. אולם נדמה שכגודל הציפייה גודל האכזבה - הדרך שהרב קוק מציע לנו נראית רחוקה מאוד מהעיסוק המוכר בתשובה, בחרטה ובוידוי. נרצה בדברים הבאים לעמוד על כוונתו של הרב. להבין מה הביא אותו להמלצה הנדירה הזו - שלא נמצאת בשום ספר מוסר או מחשבה אחר - ומה יכול הדבר להועיל לכל מי שחפץ להיות בעל תשובה.

הרב קוק מציע לבעל התשובה ללמוד את חלק 'חושן משפט' (להלן: חו"מ) שבשולחן ערוך. זהו החלק בהלכה היהודית שעוסק בדינים הנוגעים לממון האדם - לאופן העברת ממון מאדם לאדם, בשמירה ובאחריות האדם על נזקים שממונו עשה. חלק זה מתעסק גם בהתנהלות בית הדין ובפסקים הנוגעים לעבירות חמורות שבין אדם לחברו כמו גניבה ורציחה, אונס ושקרים.

מאז ומעולם, נחשב חלק זה למסובך ביותר המצריך יכולת עיון ופלפול מהגבוהים ביותר. ספרי הלימוד והעיון בחושן משפט כמו ה'קצות החושן', 'נתיבות המשפט' או 'אורים ותומים' נחשבים לספרים עמוקים וחריפים שנלמדים בישיבות בעמל רב. בקיאות בחו"מ שמורה לדיינים מומחים או למגידי שיעור ותיקים עד שרבים פסקו מלעסוק בו באופן תדיר. במהלך החיים, יהודי רגיל מן המניין נזקק לדינים אלו פעמים נדירות כשהוא נתבע לדין תורה או נאלץ לשלם ריבית.

הרב קוק מבקש להפוך את הקערה על פיה. הוא טוען שעל מנת לזכות לתשובה אמיתית יש לעסוק בחו"מ. לא לימוד שטחי או היכרות חיצונית תוביל לחזרה בתשובה שלמה אלא 'הבקיאות הגירסאית היותר בהירה וכל החריפות הישרה והרחבה היותר אפשרית'. עמל גדול דורש תהליך התשובה הזה אולם שכר רב טמון בחובו שכן אז זוכה אדם לתשובה מקורית ומלאת טוב.

הרב קוק כנראה מודע לחדשנות ולהפתעה שבדבריו והוא ממשיך לנמק את הצעתו. אם ננסה להרחיב את דבריו במילותינו אנו הרי שיש לנו לעמוד על משמעותו של 'אור התורה שבעולם' שממנו נובעת דרך התשובה שמוצעת בדברים אלו.

האדם החי בעולם מצוי כל העת בספק ומבוכה, דילמות החיים אופפות אותו והוא מנסה להכריע בהן על הצד הטוב ביותר. האדם איננו יצור מתבודד או גלמוד, עליו להתנהל בציבור, ליישב סכסוכים, לתרום לאחרים ולהימנע מהרס העולם והחברה.

אם יבקש האדם להכריע במחלוקות אישיות או בסכסוכים כספיים אך ורק לפי חוש הצדק הנראה לו או לפי נורמות חברתיות שסיגל לעצמו, הוא יכול לטעות. הוא עלול להכריע את הדילמה או הסכסוך באופן מעוות בשל אינטרסים פנימיים, נגיעות אישיות וטעויות אנושיות. האדם נמצא באפילה וכל צל מדומיין יכול להטעות את חוש הצדק שלו, רווח זמני יכול לסנוור אותו והתפרצות רגשית מסוגלת לקלקל את היושר הטבעי שלו. הדרך היחידה שבה יוכל האדם להתנהל בצורה צודקת ואמיתית היא על ידי שמיעת קולו של האל, האזנה קפדנית לדבריו והליכה עקבית באורחותיו.

על מנת לדעת מה מצווה אותו האל ומה רצונה של התורה בדילמה בה הוא מצוי על האדם להתאמץ ולהקשיב לקול התורה. אין הוא יכול להסתפק ברצון גדול ל'צדק המוחלט התיאורי בצורתו האצילית' מבלי שהרצון הזה יבוא לכלל מימוש ויישום בפועל. אחרת, המבוכה של האדם תהיה גדולה יותר - הוא יחוש את הסיבוכים המעשיים של החיים ומאידך את ההארות הגדולות שקיימות בעולמות הרוחניים. רק התייחסות של הצדק האלוקי לסוגיות החיים תוכל להשקיט את הנפש הסוערת של האדם שנקרע בין האוטופיה הקיימת בשמיים ובין האנרכיה השוררת בארץ. ובמילותיו של הרב קוק - 'וכיון שהצורה הרוחנית של הצדק האלהי מתגלמת בחיי המעשה הרי היא מוסיפה עז, והנשמה מתחזקת עוד יותר, וההארה הרוחנית שלה מתבררת עוד במעלה יותר עליונה'.

לכן, התורה 'מתקנת את כל מכשולי הלב שבחיים ומעמידה את הצדק האלהי על בסיסו הנאמן ונוטלת את מחץ הספק והנבוכה מתוך הנשמה, ע"י מה שמאירה היא באורה הבהיר את דרך החיים המעשיים'. האדם לומד את דבר ה' ומתוודע לאמת הצרופה המגיעה ממי ש'אין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד'(אבות ד כב). באופן זה האדם יכול באמת לשוב בתשובה מקורית וטובה - הוא מתחיל להבין האם פעל נכון בעבר, מתוודע לטעויות ולנזקים שהוא עושה ומסוגל לקבל על עצמו לעתיד התנהלות נכונה יותר מבחינה חברתית וציבורית. החטאים בין אדם לחברו נחשבים לחטאים חמורים מאוד שיום הכיפורים לא מכפר עליהם ושהאדם מתקשה לדעת עליהם או על השפעתם, רק לימוד ההלכות הללו מאיר לאדם באור יקרות היכן חטא ומהי דרך התשובה על חטאיו.

הרב קוק מודע לכך, שהלימוד הוא תהליך עקיף ושיתכן שהלומד ילמד את הדינים באופן שלא ישפיע כלל על אישיותו ולכן הוא מצריך לפני הלימוד להכשיר את הלב והמוח בלימודי מוסר ועיון בתורה כדי שהאדם לא רק יכיר את התיאוריה או הידע אלא שהדבר ישפיע על אישיותו. עיסוק מעמיק בטענת להד"ם או בשמירה על זכות השתיקה יכול להשפיע על חזרתו של האדם בתשובה רק אם תהיה לפניה התעוררות מוסרית. התעוררות שתגרום לו לראות בהלכות ובדינים את דבר ה' שמדבר אליו ולא רק אוסף סעיפים ואוגדן חוקים.

ב. שאלת החושן

מעניין לראות, שהתפישה הרואה בחו"מ ובדיני ממונות השתקפות של עולם ערכים נשגב באה לידי ביטוי גם בחושן משפט עצמו, דהיינו בתכשיט שלבש הכוהן הגדול בין שמונת בגדיו. החושן, שעל שמו נקרא החלק בשולחן ערוך, היה זה שהיה מורה לישראל את הדין וההכרעה במקומות בהם היו מסופקים כיצד לנהוג, כפי שמתאר הרמב"ם (הל' כלי מקדש י יא) -

ואומר השואל אעלה או לא אעלה?, ואינו שואל בקול רם ולא מהרהר בלבו אלא בקול נמוך כמי שמתפלל בינו לבין עצמו. ומיד רוח הקדש לובש את הכהן ומביט בחושן ורואה בו במראה הנבואה 'עלה' או 'לא תעלה' באותיות שבולטות מן החושן כנגד פניו, והכהן משיבו ואומר לו 'עלה' או 'לא תעלה'.

החושן היה מונח על אפוד, חתיכת בד רחבה שהייתה קשורה על ליבו, חתיכת הבד הזו הייתה כפולה ומקופלת, בין הקפלים היה מונח גווילי קלף עם שמות קודש - האורים ותומים. הכהן היה נשאל שאלה ורואה לפניו אותיות שבלטו מבין שמות השבטים שהיו כתובות על אבני החושן והאירו מכוח קדושת האורים ותומים.

היכולת לצרף את האותיות הבולטות ולהבין מה המסר העולה מהן איננה פשוטה ושמורה לכהן שהיה במעלה רוחנית גבוהה כפי שמסביר רמב"ן (שמות כח ל) -

והנה כאשר האותיות מאירות אל עיני הכהן עדיין לא ידע סידורן, כי מן האותיות אשר סדרו מהן 'יהודה יעלה' היה אפשר להעשות מהם "הוי הד עליה", או "הי על יהודה", ותיבות אחרות רבות מאד, אבל היו שם שמות הקדש אחרים נקראים "תומים", מכחם יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שהאירו לעיניו. כי כאשר כיון בשמות האורים והאירו, חוזר מיד ומכוון בשמות התומים. ועודם האותיות מאירות לעיניו, ויבא בלבו שחבורם יהודה יעלה. וזאת מדרגה ממדרגת רוח הקדש..

הכהן ראה אותיות בולטות אולם היה צריך לדעת איך לצרף אותן באופן שבו המסר העולה מהן יהיה ברור ויתאים לרצון ה'. הידע איך לצרף את האותיות הוא מדרגה רוחנית גבוהה המושגית מהאורים ותומים שמוסתרים בין קפלי האפוד שעליו החושן וחייבים להיות מחוברים אל החושן. החיבור הזה, בין האותיות החיצוניות באבני החושן לשמות הקודש המוסתרים באורים ותומים הוא תמצית הציווי של התורה - 'ולא יזח החושן מעל האפוד' (שמות כח כח). חושן שאינו נמצא על האפוד הוא חושן שלא ניתן לשאול בעצתו ולקרוא את אותיותיו כי הוא נעקר והוזח ממנו. בלבישת החושן יש צורך בחיבור מתמיד עם שם ה' המסתתר מאחורי הדברים, ולכן 'המזיח חושן מעל האפוד,.. - לוקה, שנאמר לא יזח' (בבלי, יומא עב א). להזיח משהו הוא להזיז אותו למקום לא טבעי, אסור ולא שייך.

גם מי שלומד את ההלכות של חו"מ - את דיני הנזיקין והשומרים, את אופן הקניין ואת קבלת האחריות - נתקל בהרבה אותיות וצווים ועליו לדעת איך לאזן בין הכללים ההלכתיים ולהצליח להוציא מהם דין ברור המכוון לאמיתה של תורה. לשם כך, עליו להיות חסיד 'למהוי חסידא', לא רק פנומן משפטי או שופט אנליטי מן המעלה הראשונה. 'כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו - אין שואלין בו' (בבלי יומא עג א). עליו להיות אדם המתחסד עם קונו, כזה המבקש להביא אל ההכרעה את רצון ה' ולא את האינטואיציה האישית שלו או את נטיית ליבו הראשונית. רק חסיד יכול לקרוא את האורים ותומים - 'תומיך ואוריך לאיש חסידיך' (דברים לג ח).

אך כמו בחושן, גם בני אדם יכולים להזיז את עצמם למקום אסור, זחיחות הדעת לוקחת את האדם למקום גאה ומתנשא שאינה מוכנה לשמוע את האמת האלוקית. זחוח הלב לא לומד חושן משפט, לא מקשיב לדבר ה' או לחבריו ובוחר להשיג את רצונותיו שלו. רש"י (סוטה מז ב) מבאר שזחוחי הלב הם אנשים 'שאין מטין את אזנם לשמוע יפה מפי רבם וסומכים על בינתם לדקדק שמועתם'. לא פלא, שהתנהלות שכזו מונעת אחדות ומרבה מחלוקת ולכן 'משרבו זחוחי הלב - רבו מחלוקת בישראל' (סוטה מז ב).

ד. חושן על לב שמח

לא פלא לגלות שהחושן הוענק לאהרן בזכות התחסדות מיוחדת עם אחיו. אהרן, ששמע על העברת המנהיגות לאחיו לא נתן מקום לכבודו האישי ומעמדו אלא ויתר בלב שלם ושמח בשל שמיעת הצו האלוקי - 'ואמר רבי מלאי: בשכר "וראך ושמח בלבו" זכה לחשן המשפט על לבו' (בבלי, שבת קלט א). רק טהור לב, 'אוהב שלום ורודף שלום' (אבות א יב) זכאי לעטות על לבו את חושן המשפט ולהביא לתיקון היחסים שבין אדם לחברו. אין ראוי מאדם כזה להיות הסמל של החושן המבקש להכריע בסיבוכי החיים לפי רצון האל. החושן שהפך מבגד לספר שגם הוא מבקש להשמיע את קולו של ה' בתוך רעש חיי החברה.

מי שרוצה להיכנס בשעריה של התשובה, לתת על ליבו את דבר ה' ולתקן את מעשיו בהתאם, חייב לשים על עצמו את חושן המשפט. לעסוק באותיות הקטנות ובדינים המפורטים, לראות איך הצו האלוקי לא נרתע מלעסוק בגנב ובגזלן, איך האידיאל מצליח לרדת למעשים הכי קטנים המתנהלים בין האדם ובין חברו ואיך הקב"ה נמצא על כל צעד ושעל - בחיי המסחר, השכנות, החברה והיחיד.